|
ארבע מילים על עצמי.
לא מספיק? קחו אפילו תשע.
רק שלשום בערב, החיים עוד היו מחורבנים ודביקים. בחברת השמירה
"צוות לבניין", בה שלומי עבד כמאבטח בנייני משרדים, הכריזו על
קיצוצים ושלומי קוצץ לאלתר.
|
"ב-21 ליוני,
מביאים את הכוכבים לתל אביב!".
אתה מביט למעלה. דווקא יצא מרשים, חייבים להודות.
|
במסלולי הקבוע מככר מירי אלוני אל הים הבחנתי לאחרונה בהתפתחות
מסקרנת ברחוב אלנבי.
|
הזבוב ואני מתחרים מי ימצמץ ראשון.
אני יושב קפוא על הכסא ונועץ מבט אל תוך החום של עיניו. הוא
יושב דומם על קצה-אפי והמוני עיניו מחזירות אליי מבט נוקב
|
השאפתנות שלי כלואה בתוך משאף. אחד כזה כתום, מפלסטיק, שלושים
וארבעה שקלים למבוטחי קופת חולים כללית. כל מה שאני מעוניין
להשיג בחיים העלובים האלה חייב לעבור דרכו.
|
צ'ארלס מגחך, פיליפ מצביע ומצחקק.
הוזמנתי לכוס תה רשמי אצל המלכה בארמון,
וחשבתי שמדובר במסיבת אסיד.
|
עמית היה ילד רגיל. שיער כהה, גובה סטנדרטי, בית ספר בשעות
היום וכדורגל אחר-הצהריים. בדרך כלל היו לו ציונים סבירים, וגם
איזה גול לעיתים די רחוקות.
עמית רצה נואשות להיות מיוחד, אבל לא ידע איך.
|
כל תל אביב דגמנה לפניי, ממתחם הבורסה ועד לים. יותר קל לי
לתכנן את המסלול היומי כשכל המקומות פרוסים מול עיניי. ממש כמו
מפה, רק שלא צריך לקפל אותה לריבועים בסוף השימוש. תמיד הייתי
מסתבך עם הקיפול והיה יוצא לי מהמפות של הטיולים מעין
קוואה-קוואה-דה-לה-אומה.
|
אלמוות, גבר בשנות החמישים לחייו שנהג לטפח כרס מרופדת, זכה
להערצה מטורפת מהציבור הרחב. למרות זאת, האדון היה רק סמל-מין
שברירי.
|
סטאלין נוגע
ואני לא מחזיר
שנינו משחקים
שבע דקות בסיביר
|
. "אבנים שבורות בעיר, ושאר-שאריות אורבניות, הן חיות נודדות",
אומר תמיר. "זזות לאט אבל בטוח, כמו היבשות באוקיאנוס.
|
מה קורה יא גבר אני
שרוע תחת קבר הייתי
|
יצאתי החוצה, האוויר היה יבש מאוד
עד כדי שנתקלפו בו סדקים
אחד מהם היה ברוחב
של אדם רזה, חלוש
|
אם לדבר גלויות
זה לא קיבוץ גלויות
סתם אוסף של גלויות
מרחבי העולם
|
בתור לקבלת המרפא
ניצבו לפני שלושה אנשים
|
אילו נע העולם בקו ישר
ייתכן והיה מגיע אל המטרה
|
בבוקר הבא, כבר יידע נער-הטבחים החדש,
לא לשאול את מר גרוניצקי לשלומו.
|
קוצר-הרוח נושב בביצה,
לקראת נרות ערב-חג
|
הכל התחיל באמצע הדף.
כמעט והפנמנו ליל-כרומו נוסף,
עוד לילה חלק יעבור על דפינו.
|
מהיער שלי גירשתי זבובים ותולעים ביערתי,
פירות נתלו מעצים להרקיב לאט כמו חנוטים
|
אנחנו מאחרים לעבודה בגלל הפקקים
אבל גם לפקקים יש עבודה לעשות. הם מתייצבים
בכביש חיפה הישן כל בוקר בדיוק בזמן
|
אני טורף את העולם
כמו מחוגה - עם רגל אחת
תקועה בביצה.
|
נהג מונית כתומה מבחין בתדהמה שלך, ואומר: "זה בסדר,
הצבא רק משמיש את האנדרטה לחירום", והוא ממשיך לדבר
אך העשן מיתמר ומציף את כל הצומת
|
'מה שלומך יקירי?'
'הכל טוב', הוא ענה לי
|
פגשתי בסיני יהודי זקן שנגע בדיבר
וקם בכל בוקר לטאטא את המדבר
כששאלתי אותו אם באמת יש טעם
המשיך לטאטא וענה, היה פעם
|
"אבל אבא", היא גוערת בי,
"אז אל תלך היום לעבודה"
|
גם לא אימצתי ילדים מוכי-רעב, למרות שזה ודאי היה מרשים אותך
נורא
|
אילו חשבתי
ששמעתיך בזוית אוזני
אומרת ולו רק הברה אחת משמי
|
"איך תסתדר, עם כל הגודל שלך, במיטה-וחצי שלי?"
בלבי לא עמדה דאגה, וגם לא הרבה אהבה. ואכן,
הסתדרנו במיטה-וחצי מצוין: הרי היא הייתה אדם שלם
ואני הייתי חצי בנאדם
|
ניגשתי להקיא בגינה הציבורית
וכשיצאתי מהשיחים
דרכתי על חרא של כלב
|
כשהחיים בזבל
המוות אינו אלא פועל ניקיון
|
מה כבר אוכל על ימיי לספר
נו הוצאתי להורג לחצתי ידיים
|
קלושות כמו המציאות נשמעו דפיקות בדלת
לא נחושות דיין להיכנס כדי שאקום ואגש
לנעול את הכניסה
|
כשתתעייפו מלהביט
בבובת השעווה
השוכבת בצלם בנכם
|
ריף הייתה אלת הטבע
הגשימה את הגשם
השמישה את השמש
האנקי דורי היה רק נווד
ישן באהלים
|
ובכן, גם אני מרכז תרבותי
וכיבוד על שולחן מעץ - מלא בטרקלין
|
זר לא יבין,
(גם לא מכר,
אף לא אבי)
|
נפלנו ביום בהיר ולוהט, השמש מידרדרת במורד הכרמל
נשרפו לה הברקסים, וגם לנו, איש חולה
ובחור עם חולצת הוואי אחרי משמרת לילה
|
מעתה ואילך אהיה -
פואמיניסטית לוחמת-זכויות!
|
תל אביב רכושנית, יושביה מתגלגלים ברחובות כרשימת קרדיטים,
ובפונדק 'האבות הפונדקאים' אני יושב עם אלו שמתכוונים אליהם
כשאומרים:
"ותודה גם למי ששכחתי."
|
לפתע,
ראש העיר תל אביב בהפסקה,
ונדמה שלרגע הפיח עמד מלכלכת.
|
קווי שיזוף,
גובלים בין הנחשף מתוכי אל חייה,
לבין שאר שנשמר בכותנה.
|
שניים על רחוב הארבעה.
ישבנו שם והרגשנו כמו שבר עשרוני,
|
"תתאקלם כאן היטב," אביגדור נאנח
"קשיש בן עשרים וצעירי הפלמ"ח"
|
חשבתי שאסור לי לכתוב בתוך פנקס
כששוליים כה צרות
ממסגרות את הצרות
|
שוטרים הגיעו וסימנו את הזירה
בסרט אדום ולבן: לא לחנות, לא לחצות לא לפצות פה.
|
הו מאמא,
הכניסני תחת כנפך המטוגנת,
|
עמדתי בתור לחדר המתנה
כדי שאוכל לחכות לעתיד
|
אני רק תל אדם
תחתיי קבור הילד
זאת גיליתי פתאום
כשקרסה אדמתי
|
לעיתים אני מרגיש כמו שלוש נקודות...
|
ונטיגו הרפס רצה נואשות להטביע חותם על ספרי ההיסטוריה.
למות בידיים ריקות זה לא בא בחשבון עבור אחד מוכשר כל כך.
|
אל הארכיון האישי (38 יצירות מאורכבות)
|
|
"נהרוג תוכי
וננוח"
יו"ר האקדמיה
לשיבוש פתגמים |
|
