|
I don't want realism
I want magic
אם אני בשקט, אני באמצע של הנימוס.
אף פעם אי-אפשר להחליט בין הצדדים שלו
ומה עדיף יותר או פחות
|
איני נאה אך אני יודעת
להצמיח ערים.
|
כאב לכולנו והיינו קטנים
ומלא חלב מילא שפתיים
והייתה נחמה בלהגיד אני משורר, אני משוררת
ואשכרה להאמין בזה.
|
היא שולפת את רות
ואני בתגובה שולפת את תמר
אנו מטביעות את רות ותמר וצוחקות
|
מקסימום אפשר היה לספר
איך הטחינה נזלה מתוך הפרוסה
שהכנתי לעצמי.
|
בני-אדם אומרים: אני אני
כלומר משוררים אומרים: אינני אינני
לא יודעת מה עוד משוררים עושים
|
בוא נהיה בסדר
עם כל העולם
|
פעם אבי חלה
באמצע הכביש עם הסלים ביד
וביקש לסיביריה. משהו כמו בקשה אחרונה.
אך לא הייתי שם.
|
הציפור הזו עומדת
להתנגש
כל כך חזק
בשמשה העדינה,
|
עפעפיה של חבצלת כבדים עליה,
רגלה הכהה טבולה במים שקטים, צלולים;
מעיניה ניבטת מפולת מבוישת, האומרת לכי -
|
חייכתי
ברגע שהבנתי
שזו לא קונספירציה נגדי
|
אם אחפש שם כוללני - אולי לא אתמרד אל מול הנדוש:
שאריות. אולי אתמרד: טושים.
|
ומה ראיתי שם?
כרטיסים שרופי קצוות, עיניים אנטישמיות, אהוב נוטש
כל החבילה.
|
לפעמים אני לא יכולה לחכות שיתקרר
|
צלצול טלפון חוגה מבשר;
סיבי גבי מתו. שמעתי.
סבא גבי מת. בעצם נאמר.
ואמי הדומעת נשאבת
אל תוך הלוע העגול
של שואב האבק
וצונחת על השטיח.
|
|
|
תאכל את הדיסה
שבישלת תקף גם
לגבי סלוגנים?
סוכריה שומרת
חוק |
|
