|
I don't want realism
I want magic
אם אני בשקט, אני באמצע של הנימוס.
אף פעם אי-אפשר להחליט בין הצדדים שלו
ומה עדיף יותר או פחות
|
איני נאה אך אני יודעת
להצמיח ערים.
|
כאב לכולנו והיינו קטנים
ומלא חלב מילא שפתיים
והייתה נחמה בלהגיד אני משורר, אני משוררת
ואשכרה להאמין בזה.
|
היא שולפת את רות
ואני בתגובה שולפת את תמר
אנו מטביעות את רות ותמר וצוחקות
|
מקסימום אפשר היה לספר
איך הטחינה נזלה מתוך הפרוסה
שהכנתי לעצמי.
|
בני-אדם אומרים: אני אני
כלומר משוררים אומרים: אינני אינני
לא יודעת מה עוד משוררים עושים
|
בוא נהיה בסדר
עם כל העולם
|
פעם אבי חלה
באמצע הכביש עם הסלים ביד
וביקש לסיביריה. משהו כמו בקשה אחרונה.
אך לא הייתי שם.
|
הציפור הזו עומדת
להתנגש
כל כך חזק
בשמשה העדינה,
|
עפעפיה של חבצלת כבדים עליה,
רגלה הכהה טבולה במים שקטים, צלולים;
מעיניה ניבטת מפולת מבוישת, האומרת לכי -
|
חייכתי
ברגע שהבנתי
שזו לא קונספירציה נגדי
|
אם אחפש שם כוללני - אולי לא אתמרד אל מול הנדוש:
שאריות. אולי אתמרד: טושים.
|
ומה ראיתי שם?
כרטיסים שרופי קצוות, עיניים אנטישמיות, אהוב נוטש
כל החבילה.
|
לפעמים אני לא יכולה לחכות שיתקרר
|
צלצול טלפון חוגה מבשר;
סיבי גבי מתו. שמעתי.
סבא גבי מת. בעצם נאמר.
ואמי הדומעת נשאבת
אל תוך הלוע העגול
של שואב האבק
וצונחת על השטיח.
|
|
|
עשיתי
חושבין...
אשור אובליט ה1
היה ממש שאקל,
וכך גם
אשורנדרפל ה2,
תגלת פלאסר ה1,
תגלת פלאסר ה3,
סרגון השני
וסנחריב. אבל
אני? אני
נדפקתי. סתם
הייתי איזה מלך
אשורי שאף אחד
לא זכר...
טוב... לפחות
אני לא
אפרחדון...
כי כולנו הרי
יודעים מה קרה
לאפרחדון...
חחחח...
שלמנאסר. |
|
