[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נועה רובין
He used to shoot me down


אל היצירות בבמה האהובות על נועה רוביןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי נועה רובין
ילידת סתיו 79
מתגוררת בתל אביב.

מילים. פורקן. הבנה. לא בחוץ. בפנים.
לאט. מסדרת בראש. בעזרת המילים.
שירה, מתוך שפתיים, ראש, עיניים, עצומות,
פקוחות, זה לא משנה. זו הראייה שלה.
סיפורים. מקומות. זמנים אחרים. בובות להלביש,
דמויות טריות, קטנות או גדולות. שלה או בשבילה.
מילים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
"מתוקה שלי", היה קורא לי, בתוך השמיכות, בלי הרבה נגיעות
קשוחות. בלי מטרדים. תחילה היה מניח ידו על פניי בשעה שאני
ישנה, או מתחזה לישנה, נוגע בשפתיי באצבע אחת רטובה.

זוגיות
הורוד הזה, בפנים על הקירות, מתערבב עם קרני השמש כשאנחנו קמים
מהשינה. לא בזכות אנחנו קמים, בחסד, הקושי להקים זוג רגליים
עייפות לעוד יום שכזה, יום של יחסים מורכבים מדי, בולט בשטח גם
דרך ההסתנוורות הזאת. אנחנו צפים בתוך גווני הורוד הזה, בתוך
הקירות הריקים.

זכרונות
אבא נכנס אל החדר, המום קצת, ממהר, "הכל בסדר?" שאל, עדיין
שמעתי צרחות. חלום הבלהות שלי. "חלמתי חלום רע", אמרתי ואבא
התיישב לידי על קצה המיטה, מסדר את עניבתו, "לא נורא", אמר
וחייך. "לכולנו יש חלומות כאלה, מירנדה".

"מומי שלי", היא קוראת בין הסדינים, רוצה לעשות פיפי אבל לא
מצליחה לקום, "מומי שלי, בואי תעזרי לי", אני רצה. רצה כי אין
לי ברירה, להקים אותה מבין השמיכות, לתמוך בה כשהיא נעמדת ואז
לרוץ איתה לשירותים. רק שלא יברח לה בדרך. "למה מומי, סבתא?
למה מומי?"

התבגרות
קליפות בוטנים מפוזרות ביננו על השולחן. את אומרת שחם לך
ומסריח כאן, ריח שבא מדירת המרתף. יש לך פנים נפוחות אחרי שינה
ארוכה או- היית מרופדת כל הלילה בנוצות אווז שחיממו את פנייך
עד שהתנפחו מאושר. אני מפנימה את הפנים שלך.

החוטים נמתחים כשאני מזיעה, אפילו בעירום במיטה כשהוא לא כאן,
ואין מגע שיגרום חיכוך שיגרום ריגוש שיגרום הזעת יתר. לפעמים
נדמה לי שזו הדרך להשתחרר מהחוטים, לבקש מהמפעיל שיעמיד אותי
בחום הלוהט ולחכות שהחוטים ימסו ויתפרקו לחתיכות גומי חרוכות.

אוטוביוגרפיה
לנתח את צורתם המרובעת-משולשת-עגלגלה-אליפסית. ליצור סביבם
מרחב מחיה. להתפתל. לרצות. לא לרצות. זה המחשבות. איזה חולי.
איזה טירוף. דרדסים קטנים גונבים את השוקולדים מילדים טובים.
ואני. רוצה.

געגוע
היא חשבה שיום יבוא ויהיה לה קל יותר לפרק רגעים כאלה ולשבור
אותם מהר. אבל ככל שהיא מתבגרת, ככה קשה למחוק שורה של
התרחשויות מקומטות. היא ידעה היטב לומר לעצמה את הדברים
הנכונים, החזיקי חזק, הימנעי מהזרם, לכי לצדדים, לא ימין שמאל

היו שם ילדי עננים כמוני, כאלה שראו בעיניהם ציורים של מציאות
אחרת, התבגרו להישאר דמות בתוך הציור. תמיד הזהירה אותי, "אם
תמשיכי לחלום ככה...". ואז שתקה.
בעיני הילדה שהייתי, היא הייתה במקום הלא נכון, בעבודה הלא
נכונה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
געגוע
בפאריז גיליתי לך סודות,
כאלה שפחדתי לטעום.

יחסים
עשרים שנה בינינו,
אתה כותב שהיית רוצה להרגיש אותי לנצח.
ואני בונה על הנצח, צורבת בו תמונות שלנו,
הופכת אותו תכלכל כמו נחל, מלוכלך כמו שפך ביוב.

תחושתי
אני שופכת קפה על השיש,
מסרבת לנגב למרות הנמלים,
הן מטיילות בין קרקורי הבטן הכואבת.
יש מחבוא בשגרה של בוקר

הם מופיעים סביבי, מקיפים אותי
מעליי, מתחתיי. עולים ויורדים.
אילוסטרציות שלך. אתה, לא אתה.

תחושתי
אישה לא אישה
תחתמי כאן בצד
תהיי מי שאת.

אהבה
אתה לי כפרפר
מתעופף אל הנחל וחזרה
להביא מפרחי הגדות
את המתיקות שבכתר

געגוע
אתמול
סולמות וחבלים הצבנו בצד
הזזנו שלא יפריעו לשלוות החורף
נזכרנו במקומות בהם היה החורף רך.

גלילאו, דמותך בראי
עושה בי שמות
בלילה אפל שכזה
מעל סדינים בצבע בורדו
עושה בי שמות.

שקרנית רמאית ואפילו פושעת,
צורחת גונחת מבפנים,
אבל איפה המילים, שואלת,
איפה המילים?

יחסים
הייתי רוצה לגלות לך,
את אותם יצרים לחשוף,
להתנקות מהם מולך.

יחסים
אני לא מתמודדת היטב
עם כביסות מלוכלכות,
עם דיבורי סרק,

מצב
כך זה קורה, על צלחת ירקות,
בערב יום שישי, סגורים
בין כותרות העיתונים והשקט
של אי תנועה ויום שמחשיך,
מוקדם יותר.

יחסים
הוא בא, הוא הולך, הוא נוסע, הוא חוזר,
והוא כאן, כמו אותו זיכרון מעומעם,
גבעת הכלניות, בחורף,
טריינינג ונעלי גלי, ואבא מסביר על כל גוון של פרח.

מצב
בימים לא ימים של סליחות ומחילות
אבקש רק דקה לנצור
את כל הצבעים, הריחות, המראות
את גוון המג'נטה שהונף מולי
בעת שקיעה של סתיו

געגוע
הימים יעברו בכל מקרה,
אתה לא תפסיק לגלות לי סודות.

צמד שירים
על גג העולם מעל בלפור
נתהפך פעמיים נתגלגל עד שייגמר
ואז תיעצר. פשוט תיעצר.

מצב
רק בשעות אלה אני סורגת
צעיפי עלילות צבעוניים
וחושבת, חושבת על הכל
וסוגרת מעגלים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אוטוביוגרפי
לפעמים אני מלחיצה את עצמי. אישה? חחח, אל תצחיקי אותי, שלא
תכאב הבטן. בשעות האלה את מרגישה אישה? עם מכנסיים קצרים
מהוהים יושבת לך על הספה מול הטלוויזיה כאילו שזה שאת לבד נותן
לך לגיטימציה לפתוח רגליים ולהיות נינוחה.

יהיו כאלה שיאמרו שזה טבעי, אחרי תקופה כזאת של לבד פתאום לחפש
את היחד. יחד זמני. לילה אחד של כמה משקאות חריפים ודיבורים
חסרי תוכן ואני מתמסרת למגע הבדוי הזה, ההזוי כל כך. שיחבקו,
שינשקו, שייכנסו, שיגמרו ואז ישנו ואז ילכו. ודי, עד הפעם
הבאה, די. אני חוזרת ה

הוא ואני
אני מודה בכך בלי לחלום, בלי לפנטז
רואה את הסלילים של סרט הפיתוח
זרוקים על הרצפה המלוכלכת.
נגטיב של תשוקות. כבר הרוסים הסלילים.
כבר נשבר לי לפתח את הרצונות בחדר חושך
אור אדום. אזעקה.

כשפוקחים עיניים מביטים אחד בשני לתוך האישונים. מתרכזים
בחיבור הקטן, קו המבט האדום, כמו קרן לייזר. תבוא עכשיו קרוב
אל תוך העיניים שלי. עכשיו המבטים הם רק שרירותיים, זריזים.
אני כותבת שירים חדשים ומתמודדת אתך דרך מילים שלא תשמע לעולם.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה
מצאתי אותם ככה סתם, בוהים באמצע סמטה
ירושלים- יוני 2001




אל הארכיון האישי (32 יצירות מאורכבות)
גנן גידל דגן
בגן






תשובה מלאה
לשאלה מה גידל
הגנן בגן


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/NoaRobin
יוצר מס' 18834. בבמה מאז 26/1/03 11:38

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנועה רובין
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה