|
בתוך עיניה שצבען כצבע העלה
הצומח ועולה
בפריחת אביב לעונג תפארתו
אטבע גוונים של נשמתי
המבקשת לעלס ולהלל
את יופי מבטה המרתק
שלמולו איני יכול להתאפק
ומחסומי ליבי המגביהים לעוף בימי החול
יורדים עמוק אל תוך עיניה הירוקות
המוריקות אלי מבט שפינותיו מהבהבות
באור טרי של גיבעולים.
וכמו ענפי האורן המסתעף אל הצדדים
וכמו סיכות הברוש הנוגע בשמיים
ארגיש כיצד נפשי חוזה תיגע בכוכבים
כשאטבע במבטה בו משתקפים
השדות המוריקים
הנוגעים בתוך ליבי .
...... - תודה :)
היא ידעה שתצטרך להעיר אותו כדי שילך הביתה כך ששכבה והביטה בו
שעה שנם, אף שהיתה עייפה בעצמה. הוא נראה כל כך צעיר, נערי,
שקט בשנתו. היא אהבה אותו כל כך באותו רגע, כאשר לא יכול היה
לראות אותה בהתבוננותה. עיניה מלאו דמעות.
|
את לא סתם מישהי
את מיוחדת וזו הבעיה ..
את גורמת לי לחשוק בך יותר...
|
יושבים האחד מול השני
מנהלים שיחה מקצועית
חילוקי דעות משולבים בהומור
אך להסכמה לא מגיעים...
|
הופכת מקודרת כמו נוף חורפי,
למבשרת פריחה
פורשת לפניך את האני העמוק
ביותר שלי-
מתחמם, מזמין
כמו האביב עצמו...
|
יש פעמים בהם
אני רוצה להרים עוגן
ופשוט לעזוב, להתרחק,
ולהיות חופשייה
מאובססיית אהבתך.
|
אספתי דמעת אושר
מהולה בדמעת כאב
ויצרתי לי נר מרגש טהור ולבן
ניסיתי לפרק את החושך שירד בינינו
ממרחק הזמן באלף שלהבות ניצתות
|
לוגמת דמותך,
את חוכמתך
עוצמתך
אהבתך, תאוותך
לאט ובטוח...מתמכרת
|
כמו כלי הצובר זהב צברתי צבעים
מנסה לשלב אותם בחיי
עמדתי תחת הקשת בענן
והצבעים רחצו אותי
כאילו היו גשם של קיץ
הניתך מעליי..
|
אצלך,
הדירה שלי פונה מערבה
משם אראה רק שקיעה.
|
אתה..
פשוט כמו משאלה,
מורכב כמו אהבה..
מסוכן,
באופן פוטנציאלי,
כמו מכת ברק.
|
חיים שלמים עברו לי
בתוך מסגרת זמן צרה
עת פסעתי כסומא באפלה
על בהונות הרגש..
|
אך אם תתבונן מבעד לפריזמה,
מבעד לקרניים המשתברות
והאינסופיות של ההגיון
תמצא את הלב כמושב הנפש
לא עוד בפניך חומה בצורה
|
החזקתי את תמונתך בתודעה
מדמיינת אותה נשברת לרסיסים,
כוח רצוני פועל כפטיש נגד זכוכית
המאמץ חישל אותי ופתחתי במנוסה
|
לא תצליח לכבות בי את השלהבת
גם אם ניסית בדבריך..
עובדה..
|
גם אם תאמר 'זה נגמר'
ודוקרנים אכזריים יתהדקו
סביב לבי השברירי,
גם אם תאמר 'לא אוהב'
ולהב חורך של כאב
יחתוך בי,
היום כבר לא מתים מאהבה.
|
כיסית את חיי בעננים,
כך שתוכל לשחק
את תפקיד השמש,
ולשלוח לי מדי פעם
לפי רצונך,
קרני תקווה ואושר.
|
כבויית אישונים
ומקורקעת,
אני מנסה להזרים חמצן לתנופה
מהפתחים הכי בטוחים
|
אילו יכולתי להצילך
מציפורני השינה הנצחית
הייתי יורדת דרך השבילים
האפלים,
נושפת חיים לתוכך
|
הנה, הנה הגעתי לחדרי
עכשיו אזחל למיטה,
אכנס את רגליי ואחבק את עצמי,
אאטום את אוזניי אעצום את עיניי
|
כמו כתובת קעקע
נחקקת בלבי,
דמותך משתקפת
בעומקן של עיניי
|
אני רוצה להרגיש
מהותה של חירות,
את החירות לאהוב אותך,
להתקרב אליך,
לגעת בך...
|
הכאב הוא מורה מצוין, צריך להיכוות לא יותר
מפעמיים או שלוש כדי לדעת שאין עתיד בכאב
|
הרגע הנפלא הזה
כשביקר בתוכי
היה מחשמל וחשתי צורך
לשתף בו את כל חושיי...
|
אני רוצה שתלמד לנגן בגופי,
כפי שאתה פורט על הגיטרה שלך..
שתחזיק אותי כמוה בחיקך,
ואצבעותיך ינועו וילטפו עורי
כמו את המיתרים,
|
אתה זורק עליי בוץ,
ואני קוראת לזה מסיכת יופי
רוחצת בתשומת ליבך,
|
הצורך הוא מורה דרך
והתשוקה היא מפה
ושנינו עוד נכנע
ללא היסוס או חרטה
|
'לבד' - זה בדיוק זה
חלל ריק
חור שחור שבתוכו
ממשיך לבי לפעום את פעימותיו
בקצב מתבודד ימים ולילות
|
אם אומר אהבתי
זה אולי ישמע בנאלי
בדמי זרמת את כולי נתתי,
נפשי בנשמתך בחוטי זהב שזרתי.
|
גם המעט הזה
שאני איתך
נאהבת
הוא יותר ממה שחווים
רוב האנשים
ועל כך אני
אסירת תודה
|
אתה יכול לצייר רקיע מעונן
ולהעניק לי הרגשה של לחות באוויר,
אתה יכול לשים טיפת טל על
שושנה מצוירת כך שתיראה ממשית
|
על זריי תאוותך הגשתי עצמי
ובתחתוניי תחנוניי אלי-און
ורקחת עינוג סוער ללילי
|
זה לא הפמינזם שנלחם פה בשובניזם.
זה אתה שלא השכלת למצוא את
הכפתור הזעיר הזה,
המכוון את המינון והעוצמה
של הכול..
|
אל תשלח ידך אל המתג
ותניח ללבי הפועם לקראתך
לגווע, לידום
הן אתה אחראי על מקורות
הזרם הקולח
|
לך..
לשון פיוטית
המציירת בדמיוני
נתיב חושני מלסת
ועד גבעות חמוקיי..
|
עוד ערב שכזה
את חושבת לעצמך...
זורקת עוד מבט למראה
רגע לפני שיוצאת
נוגעת בשפתייך הפשוקות
באצבע תמהה
|
מחפשת סימן כלשהו לאביב
לבלוב כלשהו
אפילו נבט קטנטן שיגרום לי
להבין תחושותיך
אבל אין כל סימן..
|
הפקעת העורגת שהצטנפה לה
עמוק בבטני איננה עוד תעלומה
גם אם היא משהו חדש
עם תסכול נפלא
|
עייפתי
להלך על משעולים מפותלים
לעקוף על בהונות מהמורות חטאים
|
ניסיתי לעצב אותך בדמות
שרציתי, שחלמתי שתהיה
ציירתי דמותך בחול
בתווים עוצרי נשימה, גבריים ומפתים
ונלחמתי בגלי הים שלא ימחקו.
|
בכל בוקר אני מתעוררת
קצרת נשימה
והולכת אל כלובי החלומות שאספתי
|
אני מחלקת את עצמי
לכמה חלקים,
כדי שאוכל להיות
בכל מקום בעת ובעונה אחת.
|
הד קולך
כנגיעת אהבה
על קימורי הווייתי מהלך
|
שקטה כעלים בשלכת
כנועה לאדוות הגלים
נהנית מרגעי השקט
מצלילים וימים רגועים..
|
רגע לפני שתבוא אליי
בדרישות מלאות תשוקה...
הפגן כלפיי קצת אהבה רכה,
הרעף עליי יחס רך ואוהב,
שלא אשבר תחתיך...
|
אילו יכולתי
לצייר לך את רגשותי
בתמונה יפהפיה
מעוטרת בהרמוניה והנאה
ולמסגר אותה על הדפס משי
הייתי מתווה במוחי
שתי אותיות מעוטרות
|
אמרת רחפי ילדה..
ואיך ארחף..
וכנפיי בידיך..
|
בוא,
כווץ שפתיך
ונשוף
מלא אותי חום ואהבה
שא אותי מעלה
תן לי לגעת בעננים
ולצנוח...
|
יש ואני קוראת שיר
והחום וההתרגשות
מציפים את חושיי
הוא נכנס לתוכי
|
אז אשירה לאהובי כי מלאה נפשי,
זמרתי תהא לו לתשוקה
ברוח קולי ארוממהו
והוא אליי יבוא בעוזו
בתוך הים ביבשה.
|
אולי בקור המקפיא של הקוטב
במדבריות הכי חמים של ערב
בביצה הכי מהבילה ומוכת הנחשים
רק לא כאן- איתו!
|
לפי שעה,
האהבה לא נידפה ברוח
אנא, אל תחרוץ גורלה...
|
תמונת חיי התנפצה מול עיניי
והכל הזדעזע תחת רגליי
שבע בסולם ריכטר הרעידו לבי
היכן כוחות ההצלה?
|
הו אבי, היושב במרומים
מדוע זה הנחת לי לשקוע בעולם של בדיות וחלומות
ולא חשפת בפניי לפחות חלק מן האמיתות הקשות
בנוגע לחיים בשלב מוקדם של חיי,
|
להיות חלק מהעשירייה הפותחת בעולם מחול השירה,
לו היית יודע מה משמעות הדבר.
אנו המשוררים המחדירים את המוסיקה לתוך הגופות
והנפשות שלנו והופכים אותה למה שכולם יוכלו לראות,
ועל כך אנחנו משלמים מחיר, מחיר כבד.
לו היית יודע את המחיר.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
איזו שנה אנחנו
??? איזו שנה
אנחנו ???!!! זה
חשוב !!!
תייר |
|
