[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על לי צנגאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי לי צנגאל היוצרים המעריכים את לי צנג
היא רמת-גנית, סטודנטית, מבל"ליסטית, ציונית, לא
מעשנת, חובבת חיות וערכים, היא הבת של ואחות של,
וגאה בהם מאוד.
היא אשת חינוך, אבל עסוקה בלחנך את עצמה.
בין הצלת כלבים, הדרכת בני נוער וניסיון להתבגר, היא
מוצאת לעיתים זמן "אחר", לחטוא בכתיבה.
העמוד הזו, כולל במרביתו יצירות מנעוריה, אשר חלפו,
תמו, הסתיימו. הוא מכיל רמות קיטש שאינן בריאות
לנשים בהריון ו/או חולי לב.
כל החיים לפניה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
בקול מתון ניסיתי להסביר לו שלא מדובר באדם רע כי אם באדם בעל
נפש פצועה.
"נפש פצועה? אולי, אבל זו לא סיבה להתעלל בבחורה" הוא התעקש.
"הוא לא התעלל, זו הייתה דרכו לאהוב אותי"

זהו סיפור על שתי נערות בנות שש עשרה שטיילו ביער. הראשונה,
קרועת בגדים, מפוחדת, רועדת מהכפור. צועדת בפחד, מבטה נע בין
העצים, מחפשת מסתור, חוששת. האחרת, לבושה במעיל וכפפות, הולכת
לה בביטחון בצעידה איטית, נהנית מהשקט, השלווה.

אהבה
החודשים חולפים ולעיתים אני חושב שהזכרון הזה הינו דמיוני
בלבד. ייתכן שהייתה זו הזיה בהשפעת האלכוהול ששתיתי אותו ערב.
אף על פי כן, בכל פעם שאני קולט במבטי זוג עיניים חומות, אני
מחפש בהן את המבט העצוב,

"תעצרי את הדמעות" נשמעה הקריאה מרחוק.
הסבתי מבטי, דמות מרוחקת בצבצה בינות העצים מנופפת לעברי. לא
יכולתי להסתיר את החיוך הקטן שעלה על דל שפתי, גם לא רציתי.
כשהגיע לבסוף, התיישב לצידי


לרשימת יצירות השירה החדשות
תמיד בסרטים האהבות כואבות
אבל הסוף מאושר
לא לימדו אותי מה קורה
אחרי שהאושר נגמר
הזמן פתאום נעצר.

אהבה
לו אצעק את שמך
ואוסיף מילות חמד
אשלח בנוסף מבטי תאווה...

רומנטיקה
היפיפיה הנרדמת
התעוררה
למגען של שפתייך
סינדרלה לבשה

עצב
לכולם עצוב עכשיו,
גם לה,
וכולם בוכים עכשיו,
בגללה.

אהבה
שתיקתך
בוערת בי
חונקת נשמתי
שונא אותה
זו השתיקה
את בתוכה תחיי.

בלילה אתה בכית לי
בחלום
הסתכלת עלי ורצית בי

אהבה
לא ביקשתי פרחים
וגם לא נרות
ואל תקנה לי
בשמים או בובות

יחסים
האם אצפה בתום
ובשקיקה?
האם אלווה במבטי
בואך?

אכזבה
באתי לומר שאני הולכת
לא זמנית, הפעם לא אחזור
ודווקא הפעם החלטת
שאתה רוצה אותי איתך

כמיהה
רואה למולי את דמותך,
לא הבחור שהכרתי
לא הבחור שהינך,
רואה למולי את מדיך
את השרוך השחור
נעליים אדומות

אכזבה
הילדה תכולת העיניים
מביטה בי עייפה
מנסה להבין ממראה עיניי
מה בעצם קרה.

אהבה
לא מבין אותי,
אבל תמיד מנסה
לא מצליח להשקיט אותי
אז צורח יחד איתי.

יחסים
השתעשעת במבט חוץ
בסיטואציה הזרה לך

עצב
כותבת מילים
לאוויר הדחוס
וזורקת אותן
הרחק ממני
ומוחקת אותן
מלוח ליבי

רודף אותי
רודף אחריי
נמצא בתוך לבי
ובתוך מחשבותיי,

שתקת, חייכת
הבטת אל תוך עיניו
טבעת בתוכן
באשליות חסרות בסיס.

עצב
והיא הולכת ברחוב
פנים קרות כקרח
דמעות חמות
מתערבבות עם הטיפות

אודה
אני אתחיל לבכות
ברגע שייגמרו הדמעות,
אני אתחיל לראות
ברגע שהעיניים יהיו סגורות.

אהבה
לילה אחד, בעצם היה זה בוקר,
שכבו שניהם במיטה,
והבינו פתאום שזה לא המקום
הוא לא שלה, הוא לא שלה

פתאום אתה מתקשר
זקוק לאהבה
איבדת עוד אחת מרשימת המעריצות שלך
נותרת לבדך.

את חושבת עליו
ושוב גורמת, לך,
לכעוס על עצמך.
את חושבת עליו
ונזכרת בו
רואה דרכו את חיוכה של דמותך.

איזו חוצפה יש לך
לחזור לחיי כך פתאום
זמן כה רב
אחריי שגירשתיך.

ייסורים
וכל שביקשתי הוא שתישאר
שתוציא את העצב ממני
תנער אותי עד שכלום לא יישאר
רק האהבה לא תצא אז ממני.

אהבה
הרגע בו ענדת טבעת על אצבעה של זוגתך,
הרגע המאושר בחייך, כואב, האם גם לך?
האם חשת עקצוץ, על כך שהיא לא אחרת
על כך שבשמלה עומדת אהבת חייך, השנייה

שואה
ים ורדים
קסומים, כחולים
מבצבצים
מן החורים

אלוהים
דמעותיו מכות בארץ
לעיתים בחוזקה
לעיתים בעדנה

שכול
הדמעות יפסיקו לפגוע,
ואת תתחילי לסלוח
לאהוב מחדש
אנשים אחרים,
להבין,
שהוא כבר הלך.

גיהנום
כיצד זה
שהטהור שבטהורים
הופך מזוהם וטמא?

שנים חיכיתי
שיכתבו לי
והגעת אתה
וכתבת לי עצב.

כתמי דם
נותרו
ועדיין הינם
על מדייך

אהבה
אהוב שלי,
נסיך יקר,
מילים לא מספיקות
לתאר את החיים לצדך
לפרש את התחושות

אכזבה
מדוע אתה מסתכל בי
ולא קולט שמבטי מייחל לחיבוקך
וגופי למגעו של גופך?

ייסורים
מרימה ידיים למעלה
ונכנעת לכוח המשיכה
לא יודעת לאן אני רצה
סמטאות מכוסות חשכה.

ניסיתי לשלוט ברגשותיי
אך לשווא
הם פורצים מתוכי
בסערות וגיצים

אהבה
מחפשת לצלול
מפחדת לטבוע
מחפשת לצלול
זה חדש

צריכה מישהו לחלוק איתו
את הלבד שמצאתי לעצמי
את גן העדן הפרטי
שהופך לגיהנום בדידותי.

צרכתי אותך
כאילו היית סם
ואני... הייתי מכורה.

עצב
נאבקת בבכי
תוקפת את הסבל
זורקת רימוני חיים
לשטח הכבוש.

ביקורת
אני משדרת אותות מצוקה
והם, אינם נקלטים,
לו רק הייתה מצוקתי שלא במודע
הדברים, היו כה פשוטים.

משחקת באש,
מתאבדת,
בלי למות.

ממשיכה לשחק,
נהנית,
מאובדן התמימות.

אהבה
אני מתגעגעת לאהבה
לא אלייך
רק למבט שלך

קצרצר
נגיעה קטנה
יד ביד
רגל ברגל

לומר שזה הסוף
להוריד את המסך
ולדעת,
שלא יהיו מחיאות כפיים

אכזבה
דמדומי ערב
קרני שמש אדומות
בים כחול
רוח מקפיאה מנשבת
חודרת את עצמותיי.

כמיהה
לא יודע על החטא
שעוד נחטא יחדיו
עת יהפכו הזיותיי
למציאות ברת קיימא

גיהנום
השעות חולפות
באיטיות מתקתקה
לוקחות עימן
את כוחותיי המעטים

קצרצר
הרעב גובר עלי,
רעבה נורא...

ייסורים
אני שונאת את המגע שלך
הממכר, המצמרר
את הרצון העז שהוא יוצר בי
לזרוק הכל
מלבדך

אהבה
שכחתי איך לאהוב
כיצד לתת את כולי
שכחתי איך זה לסגוד
לרגשותיי כלפי האדם שמולי.

שלחתיך אלי מלחמה
לנקום דם הנופלים
להשיב לארצך גאוותה
לעצור את שפיכות הדמים.

אהבה
השמיים קפאו
בתמונה מדהימה
גוונים של אפור
משוסעים בינהם
באור חלוש

יחסים
איך זה שכאב אדום כדם
איטי ונעלם
נחשב רומנטי
אצלם?

בדידות
היא הולכת יחפה
שמלתה מתנפנפת ברוח,
החול הדביק נצמד לרגליה
המתחממות במי הגלים.

תכתוב את הכאב שאתה חש
במילים אמיתיות
במילותייך שלך.

אכזבה
ואת ילדה, בחרת את בחירותייך,
הלכת אחרי ליבך, גם אם זאת לא ידעת
ואם ליבך לקח, אותך הרחק ממנו,
אל נא תכאבי שהוא הלך


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ארצישראל
לצידה רוקד זוג באינטימיות לא ראויה לדעתה. היא מביטה בהם,
חלקית בסלידה, חלקית בקנאה; היא הייתה רוצה את האומץ שלהם,
אולי את החופשיות שהם משדרים. היא לא הייתה עושה זאת בפומבי
בוודאי, אבל לרקוד כך בחדרי חדרים, בתיאום מושלם ובחושניות עזה
כל כך, הלוואי שהייתה מ

אוטוביוגרפי
"את בחורה של מחשבות", אומר הבחור של הלילה, "את בחורה של
רגשות", אומר הבחור של היום. "את בחורה של בעיות", אומר הידיד
של הלילה, "את בחורה של אשליות", אומר הידיד של היום.

ביקורתי
אתה חולני, בזה אני בטוחה. אף אחד לא מבין את הדמות שלך, אפילו
לא היא עצמה, עם כל המודעות המוגזמת הזו שיצרת לה. לא יכולת
לפחות להוסיף לה יתרונות לצד אלפי חסרונותיה?

השואה מתוארת תמיד בשחור, בחום כהה, ובאדום של דם, השואה
מתוארת כריקה מצבע, מתכלית חיים, מתקווה.

הוא ואני
אני רוצה לכתוב אותך. לשפוך את דמותך מתוכי. שתצא, שתעלם
האשליה. דפים רבים כבר ממלאים את הפחים ברחבי רמת גן וגבעתיים,
מלאים בחלקים ממך. ועדיין, אתה מסרב לצאת.

אהבה
יותר מכל אני יודעת, עוד מהתקופה בה היית פנוי, שאנחנו לא
מתאימים. אין הדבר מונע ממני להירדם כשאני אוצרת בתוכי את קולך
וריחך, מרחיקה ממחשבותיי אחרים.

הרהור
אתה ממהר אל השירותים, מטיל מימיך, מוריד את המים ונעמד מול
הכיור והמראה. מן הסתם בוחן את פניך. האם בטבעיות לקחת את
מברשת השיניים או שמא הקדשת לה טיפת מחשבה? הידעת שליום הזה
היא חיכתה?

עמדתי שם בשמלתי השחורה, היפה, שהוא החמיא לי עליה לא פעם ולא
פעמיים, מעליה לבשתי מעיל ארוך בצבע כהה, על מנת שלא יראו עד
כמה היא מפוארת, ולא מתאימה. השיער שלי היה חלק באותו בוקר,
כאילו בהוראתו, השמיים התכהו גם הם, ביראת כבוד

אהבה
אני מסתכלת עליך ישן. נסיך שלי. זר מוחלט. האדם המוכר והמכיר
ביותר. ואני כבר יודעת שלא אוכל לעזוב אותך. יותר מדי זקוקה
לחיוכים שלך. לחיבוקים שלך.

אוטוביוגרפי
הכעס מצטבר, הדמעות שורפות אך לא יורדות. אני זורקת את הדברים
מצד אחד של החדר, אל הצד השני, אבל חוץ מלהגביר את האי סדר
ששולט בחדר, זה לא עוזר יותר מדי.

אני חושבת שאני מחפשת אהבה, ומגלה שאני טועה, חושבת שאני רוצה
נשיקה ומגלה שנשיקה סתמית פירושה דחייה. חושבת וטועה, חושבת
וטועה, מתבלבלת, נופלת, מתיישרת חזרה, ושוב נופלת. בעברית יש
שקוראים לתהליך הנ"ל - מתבגרת.

ארצישראל
זהו מכתב פרידה. לאדם לא קיים, ולהמון אנשים, שהיו קיימים.
אני נפרדת מאיש שלא הכרתי, אבל יכולתי להכיר, מאישה שלא פגשתי,
אך יכולתי לפגוש, אם רק...
אם רק הוא והיא לא היו מתים.

היפרדות
כל הפרידות מתערבבות לי זו בזו, חצי שנה של פרידות וחזרות, עם
דמעות, נאומים, חיבוקים, נשיקות, וכמובן כל סוגי הסקס הקיימים:
ברייק-אפ-סקס, מייק-אפ-סקס, נורמל-סקס, אנגר-סקס, וכל שאר
הכינויים שגיליתי את קיומם רק בחודשים האחרונים.

מכתב
פתאום התמימות נגמרה, נשארתי רק אני, והילדה שבתוכי גוססת.
הייתי רוצה לרצוח אותה, לתקוע בה סכין, כדי שתפסיק לפרפר, היא
יודעת שכבר עבר זמנה, היא יודעת שעליה ללכת לעולם אחר, מישהו
אחר, אבל הילדה הזו לא מתה ואני, לא מתבגרת.

הקנאה אשר בוערת בי כל כך בלתי מובנת, אפילו לי עצמי.
אצבעותייך על רגליי אינן מלטפות, כי אם קובעות לעצמן מקום,
שייכות ארוכת טווח.

היפרדות
מפחדת להמשיך. מפחדת לאהוב שוב, לאבד שוב. אתה אהבת לצחוק על
הפחדנות שלי, אבל מאז שהלכת היא רק מתעצמת. מפחדת מטלפונים,
מאנשים, מרגשות, מחיילים.


לרשימת יצירות הנובלה החדשות
"למה אתה אוהב אותי?", גל הרצין למול שאלתה "שוב העניין הזה?
אין לי כוח לשטויות האלו, אני אוהב אותך כי אני אוהב אותך" ענה
לה.
עדי המשיכה "אז אתה תפסיק לאהוב אותי בקרוב"
"אני אף פעם לא אפסיק לאהוב אותך" חייך אליה ונתן למבטו לשקוע
עמוק בתוך עיניה.

הוא מצא אותה שקועה בשינה עמוקה, כשהכרית תחת ראשה רטובה
מדמעות. הוא התיישב על השטיח לידה, ליטף את שערה ולחש, ספק לה
ספק לעצמו "מצטער ילדונת, אבל זה בלתי אפשרי".


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
שקט. זה הדבר היחיד שהיא שמעה. היא לא שמעה את נשימותיו בעברו
השני של הקו. היא לא שמעה את קולו. היא לא שמעה את בכיו.
"אהובי", היא לחשה לו, "אתה עוד שם?"
פרק ראשון

כל כך הרבה חיילים יש בעולם. אבל אתה הוא החייל שלי. ושל אמא
שלך, ושל אחותך, ושל אבא שלך ושאר המשפחה.
אז איפה אני?

אז הרבצתי לו. אז מה? אפשר לחשוב שאף פעם בחיים שלכם לא נתתם
למישהו איזשהי מכה עלובה. והמכה שלי באמת הייתה עלובה, אם לא
הייתי בוכה באותו רגע, סביר להניח שהייתי צוחקת. על עצמי.

"ילדה" הוא קרא לה, ומיידית היה מתפשט חיוך רחב על שפתיה,
החיוך שמיועד רק לו, החיוך המושלם.

היום בו פגשתי בך, היה היום המחורבן ביותר בחיי. המבט הראשון
שהבטתי בך, היה מבט שונא. הנשיקה הראשונה שלנו, הייתה נשיקה
חלומית.

הוא ואני נפרדנו. קשה לי להסביר איך זה קרה, או מי זרק את מי,
כי אני בעצמי לא הבנתי עדיין, אבל מה שבטוח זה, שהוא ואני
נפרדנו.

- הוא כבר חלק את יודעת.
- מי?
- השיער שלנו.

הוא מלטף את ראשך ואת נותנת לדמעות לזלוג, מתכרבלת בתוכו.
"תבכי" הוא לוחש, מלטף את אוזנך, את לחייך, נושק לשיערך,
"תבכי" ואת בוכה.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
אורבני
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה




אל הארכיון האישי (167 יצירות מאורכבות)
אם אלוהים היה
רוצה שנצא
מהמערות, למה לא
נולדנו עם
טלוויזיה
מניאטורית ביד?


צימחונית בתשובה
ניצחת לחרגול.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/LeeCang
יוצר מס' 1741. בבמה מאז 20/4/01 22:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללי צנג
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה