[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ענת אבישר
יוני, 2012. כן. זאת אני.

ICQ 168111142 168111142  
anata ענתא


אל היצירות בבמה האהובות על ענת אבישראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ענת אבישראל היוצרים המעריכים את ענת אבישר
ששש. שקט.

תרגישו. אל תשכחו גם לחשוב לפעמים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היפרדות
"לך לא אומרים שום דבר כשאת צריכה ללמוד לאכול נכון." אני עונה
בסבלנות.
היא שותקת ומביטה מבעד לחלון, מתרחקת. אני לא מבינה את הילדה
הזו.
"אולי נשיר משהו, ילדים?"
אני ודור מתחילים לשיר את האוטו שלנו, כשהפיאט הירוקה מחליקה
על הכבישים הרטובים עד עין כרם.

אורבני
אל תתנו לשמש לרדת עליי, אלטון וג'ורג' שרים לי יחד באוזניות.
אני הולכת הכי מהר שאני יכולה, כמו תמיד. כאילו משהו חזק מאוד
מושך אותי קדימה, לחיבוקו הלא תמים כלל של דיזנגוף.

אורבני
מורכבות היא אוסף של פרטים קטנים. כמו כוס קפה חמה מאוד וקופסת
סיגריות לייט, מונחות על שולחן שחור נקי. עיר חורפית, ביום לא
קר במיוחד. השעה מאוחרת יחסית. חשבון הבנק מרוקן יחסית. צמה
קלועה מאחור. אוזניות של דיסקמן ישן וחבוט ודיסק מלודי ורך עם
מילים קשות.

דיאלוג
עוד מעט ינתקו את הטלפון. עוד מעט יתנתק האינטרנט ואוכל רק
להקליד מילים לדפים ריקים. לא יקרא זאת איש. עוד מעט זה יגמר.
אני מוחה את השחור של האפר מהמקלדת.
שחור ואלכוהול, זה מה שישאר ממני.

אינטרוספקטיבי
אף פעם לא שמתי לב שכשלא מדברים ורק מתחבקים, הנשימות מדברות.
כשהם מתחילים להתנשק אני מרגיש הבהוב קל בלב. בבקשה, שיהיה להם
עוד זמן ככה, אני מתפלל. עוד לא, עוד לא.

זכרונות
בהתחלה יש חול חמים, ואחר צהריים.
את בשמלה לבנה. מנשקת מלוח. בטן גדולה ומלאה. הרבה רוך.
יש גרגור של צחוק בין השפתיים.
אני זוכר, אני כל כך זוכר.

אהבה
"שכחתי לשאול איך קוראים לך." אני קובע.
היא צוחקת. "לא אמרתי לך? מתאים לי לבוא למישהו הביתה ולא
לומר." היא נעמדת ומושיטה יד, "ליה. נעים מאוד." אני קם ולוחץ
את ידה. חם ורך. היא שוב צוחקת.
לא שאלתי למה לא שבה הביתה. לא היה בכך צורך. בית זה מקום כזה
שנמצא

היפרדות
את מחוץ לבית, צועדת לעבודה. אין רחוב. רק פניה מכל פינה. את
מדמה לראות אותה מגגות הבתים, על אישה זקנה בתחנת האוטובוס,
ברמזור, במכונית על יד. היא בכל מקום. מבטה מאשים.

היפרדות
"אבל לפחות יהיה לך תואר." היא סיננה בבוז.
שפתיה התעגלו לחיוך נבזי, והיא הוסיפה "תוכלי לפחות ללמד
משהו."
לנשום עמוק. לא ליפול לטונים שלה.
"החלטתי לעזוב. זה סופי." אמרתי בשקט.
"החלטת טיפשי." היא קבעה. "ואת תשלמי על זה מחיר לא קל. וגם זה
סופי."
"זמן זה

מכתב
מה יקרה אם ייגמר לו המייקאפ, או המסקרה. אם אבשל משהו עם המון
שום. אם אחליף צד במיטה. אל תביני לא נכון, אני אוהב אותו,
מסודר ומתוכנן, בררני באוכל. אבל לפעמים אני חושב מה אם היה
קורה משהו שהיה מזיז את השגרה הזו. טיפה, שני סנטימטר הצידה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אינטרוספקטיבי
ודבק פיקוסים בנעלי העוברים והשבים
מפרכס על דפנות המכונית

אינטרוספקטיבי
את כאוטית מבעירה אישונים
על ההרים המטאפוריים של תל אביב
רושפת אליי מחשכים

כמיהה
עיניי נמסכות מערבולות חלב
כשקולך מצית בי

חלום
השפתיים שלך מוצצות מונטנה
כמו פעם, כי עכשיו כבר עברת
לסיגריות מעוצבות בהרבה
מרעילות לאט יותר

אינטרוספקטיבי
את מערבבת את ה"הלפ" עם ה"הצילו"
ושוכחת לצעוק גם "אכטונג"

גיהנום
אתה לא יודע זאת, כמובן, אבל
לרצפת המטבח שלנו יש מרקם רך בהרבה

ערפילי
ערפל ואשת לוט עושות אהבה כבר שעות
המכוניות למטה לא שמות לב בכלל

קובץ שירים
עוד ארוץ אליך, אניח ידיי על כתפיך
וארים את עצמי מעלה, בלי להשפיל מבט.
אתה תתפוס אותי
מבטך יתנשם לרגע, רק חצי מופתע
ובידיים יציבות והחלטיות
מעבר לאינסטינקט,
אתה תיישר זרועות
תסובב ותוריד בעדינות, לא רחוק ממך.

קובץ שירים
רק לחוש בשתיקה את המשק המרחף
סביב שיער קצר מדי
ולדמיין את היד המלטפת לחי יבשה
במקום הדמעות המטיילות מטה,
שוברות לאיטן את יובש הפנים.

אהבה
אנא, אחות, המשיכי לשלוף סכינייך מנדנם
עד יחתך מעליי עורי

מורבידי
את הפרחים יביאו לכאן אחר הצהריים
והרב הודיע שיאחר ברבע שעה.
כבר סידרתי את כל האותיות מזמן

אהבה
אהובתי את משחקת
בשערותייך
אדום-אש נשרף......

יחסים
כששכירי החרב, מוטות עץ ארוכים בידיהם,
לוקחים אותך הרחק מכאן,

רומנטיקה
היה לי חבר עם שברולט משומשת
ומדי נבחרת פוטבול מקומית
שהייתי מעודדת בחזייה וחצאית תואמת

אמונה
במרקם המשי תחת בגדים רפויים
יימשך געגוע שקט
לעיטוף גלימתך החם,
להתנגדות הרוח

יחסים
בהתאהבות הבאה שלי היא תרדוף אחרי.
אני אכנע תוך זמן קצר.

אהבה
בכל הסימטאות הקטנות והצרות
מישהו שיעבור לי
לאט

שיר ילדים
ילדותי מובילה אותי לחצר האחורית, שוב ושוב,
מלכלכת את הבגדים בריח דיאט קולה שפוך ולעג מר
מקלחת רחוקה מהעליבות הזו, מפולשת בעלים הממלאים את החצר

אכזבה
רסיסים רסיסים של בדולח
את פולה מעור לבן, שביר,

אמונה
האחים למסדר כבר עומדים
על הגגות, מתאספים

אהבה
שתדעי את עומקה של התהום
הדיוק בו נפגשו ונפרדו שפתיה זה מכבר.

עצב
כבר כמעט אי אפשר לראות איך
פניך צלוקות בעיני.

מצב
כשבפיה פומית סיגרייה מסתלסלת
היא נראית לרגע מהצד
כמו ריטה היוורת' של הרקוויאמים

אלוהים
"איש לא מביט מעלה
בעיר הזו", אמר על מסך הכסף
הבורח מניו יורק ובשלוש אחר חצות

ארוטי
אחת.
מוטות החצובה שלך ניטחים חזק על ירכיי

אהבה
נושא ריחות של תבלינים רחוקים
עם שמות של קסמים
כמו זעפרן וקארי ושפה משלנו

בדידות
הניאון נוטה לסלוח
על רפרוף קשה
של זוג כנפיי הכבדות

געגוע
אחר כך הזיכרון הופך חלקיקים ורדרדים
ואיך העורקים התרוקנו

געגוע
אתה מבין, מאז שעזבת לא הרבה השתנה

אהבה
אל תתאהב אף פעם

כמיהה
כמו סטירה,
הדמעות האלה מדגישות שוב ושוב
אודם כאוב.

אהבה
ואני מדמה את המילים לאצבעות
מלטפות שעוות נר מותך
שנשכח במתק הרגע

תחושתי
בכל מקום הם מסתירים אותם היום.

וידוי
מגלה את סימני ההלחמה בתפרי העיניים
את הקווים הישרים בהם נחתכת


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אוטוביוגרפי
היום אני בת עשר. יהיה לי כיף כל כך. ונועה תרקוד איתי, ומתן
ושאולי ואני שוב נלך מכות. ואחר כך ניסע כולם באופניים עד
הואדי, ונראה איך היישוב מואר באור כתום שהופך לאט לכחול. ואז
נחזור הביתה. יהיה לי כיף כל כך.

היא ואני
תקווה היא המשהו הזה עם נוצות. אמילי דיקנסון אמרה, מנסחת
מבריק את ההרגשה הזו. נשים באות בעטיפות נוקשות בהרבה, עם המון
ג'ל בקוצים, או ברזלי חזייה ארורים שצריך להתיר.
אם הן נפתחות, אז אחר כך, כמו אצל אמילי, הכל הופך רך.

מכתב
ולא ככה רציתי אותך. לא שיכור, לא רועד ולא מפחד. כמו שבאת,
רציתי אותך. כמו שהתחלת, חתולי ונונשלנטי. כאילו כבדרך אגב,
נוגע בי כמו שמעולם לא נגעת, כאילו אינך רואה מה אתה עושה לי,
לא שניסיתי להסתיר.

היפרדות
הזמן עבר במהירות, נוזל מתוך שעון החול הקטנטן שקנית לי ליום
ההולדת.
אני מביטה ברחוב שלפני ותוהה: .....


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
כשאני מחליטה לסדר אחר כך
ה"שיהיה לך נעים" החיובי שלך מהדהד
ואני תולה כביסה וחושבת
כמה רבתי איתך על התליות הללו

היא התיישבה על רצפת המטבח בידיעה ברורה שאהבה לא תצמח מכאן,
אבל הקור לבדו יזכיר לה את קיומה, כדי שלא תיעלם.




אל הארכיון האישי (127 יצירות מאורכבות)
בסך הכל חשבתי
שאולי נצטרך
איתנו גם את
הקיטבג...




ממציא שאלת
הקיטבג


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/AnatAvissar
יוצר מס' 16415. בבמה מאז 22/9/02 1:02

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לענת אבישר
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה