|
...
הזיכרון מתעתע
אבל מה עם הלב?
גלגל המזלות
מסתובב מסתובב
|
מחסני התחמושת מלאים במילים חכמות
שאגרנו לימי סגריר ומבחן -
תרחישים דומים כבר תירגלנו בעבר,
עכשיו נותר רק לראות
|
רק כשאני קשוב לעינייך
חושב קולך
מנגינת היותך,
|
בואי, אמרתי לה, בואי.
כבר היתה הכי קרוב שאפשר
(באותו רגע, לא חושבים על מחר)
|
דון קישוט על חמור
בדרכו להילחם בטחנות הרוח,
הוא יודע שאין מפלצות ושדים
(בסתר לבו)
אבל לא רוצה לאכזב אנשים בדמותו.
|
הוא פחד
להישאר עם עצמו
לבד בחושך
יותר מדי מחשבות
יותר מדי פוטנציאל
בגלל זה אמר:
ויהיה אור.
|
אני זה לא אתה
אומרת הרוח
וממשיכה בדרכה
|
מייחל לחירשות או למחשבות בדמות דגים
רק לא סוסים רק לא דיגידם דיגידם רק לא
משהו שמזכיר לי אותך.
|
ואני טובע לאיטי בתוך
עיניים עצומות -
שלך שלי
של הרוחות המצפינות
|
מצונף בפינה בדממה
ורוח פרצים חלולה
מהלכת בתוך קיטון
שקירותיו ידעו ימים
אחרים וצחוק של חיים.
|
אני מראש אומר שזה לא שיר
לא התכוונתי לכתוב שיר
לא התכוונתי לכלום.
|
לא יכול לישון
ולא יכול לצרוח.
|
יש שעות,
ממש כמו למשל עכשיו
שאני זקוק למרחק נגיעה,
מרחב צפוף כזה
כשאת בטווח ראייה.
|
פעם, חשבתי לי פתאום
מחשבה רעה
מיד תפסתי את עצמי
ועברתי למצב של ככה
כל החיים אני ככה
|
אין כאן כלום מלבד אותיות שמצטרפות למילים בתוך
שורות שיהיו ארוכות וקצובות כאורך נשימה מדודה
אבל כלום נוסף לא נמצא כאן או שם או למטה מזה
|
אדם הוא לפעמים מנוכר
אי בודד, נווה לעצמו במדבר,
אם יכול היה מקשיב
לצלילים אחרים,
אבל איך אפשר להתגבר על שאון
המנגינה שבפנים?
|
להגר זה קל אם רק רוצים
המעבר הוא קודם כל בראש,
כדי לחסוך ממני לחצים
את הסידורים אני תמיד משאיר לסוף
|
אני מקמץ במילים יפות
עטופות בתשוקה
|
ממרומי מגדל הקלפים שבניתי
הנוף כל-כך נהדר, ביום טוב
אפשר אפילו לראות עד מחר.
|
הבל הבלים העולם הזה והעולם הבא
ריסס מישהו בקידוש על גדר לבנה,
אז ישב על ספסל והרחוב זז מעצמו
בתנועה יחסית הפוכה בקצב לא לו
|
אולי אותה נקודה אלוהית
אם קיימת
תבוא ותצית את
אש השלהבת.
|
השיירה לא עוברת
בעיה בתיזמון
אולי אי הבנה מצערת.
|
מעל לסדינים הלבנים
יש חלל וצורה לו כדמותך
|
לפחד ההוא יש כנפיים
כמו הנשר העט על טרפו
יצומצם הגוף למראית-עין
מילים לא יעמדו בדרכו
|
מעגל אחד גדול שחושב עצמו מופשט
ועוד מעגל שמשיק לראשון אבל קוטרו
משתנה מפעימה לפעימה לאט לאט
|
עכשיו דממה
אבל יש גל שמתקדם
הולך ובא
לאט וחרישי
צובר בתאוצה
חי נפשי נפשך
|
המשורר מצהיר בכנות
שאין לו כלום ודבר עם מילים יפות
לא נפגש, לא נגע, לא ראה
(זוהי הצהרה בשבועה)
הכל הכל השמצות.
פויה מילים,
אתן רעות!
|
המוצקות שלי
ידועה לשימצה
וכשאני נוזל
אני מפעפע לתוכך
טיפה אחר טיפה
|
מבעד לסער מיפרצים נישברים
במליחות הימים, עומד אני
לא כורע
|
זה היה קצת אחרי
שהפסקתי להבין אותך,
זה היה קצת אחרי
שהשתיקות שלך
הפכו להיות כבדות יותר ממילים
|
לא יודע לתאר שלווה
אבל זה בטח משהו שזורם
ולא תמונה קפואה.
|
העיר רק מתעוררת
עוד לא אספו
את עיתוני אתמול,
|
תעשי איתי מה שבא לך
תעשי איתי שלא יגמר
תעשי שהצחוק הזה תמיד ישאר
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
פרנץ קפקא -
סתם פקיד קבלה
מדוכא שהוציא את
התסכולים שלו על
נייר ואיזה חבר
טיפש שלו החליט
שזה שווה
פירסום!
פרובוקטור. |
|
