[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על טלי וישנהאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי טלי וישנה

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
החזאים החלו לשקר. שקרים בוטים, מודעים. הבטיחו סופה, ואני, על
כל אורכי ורוחבי, נתעטפתי בשכבות על שכבות של סוודרים וצעיפים,
מושכת גרביונים לכל אורך הרגליים הענקיות האלה. ואילו בדרך
זרחה השמש.

מכתב
בלגיה לא היטיבה עם העור שלי כלל. הרוחות הקרות והיבשות צרבו
ושרטו אותו. הצוואר, הזרועות והפנים, החשופים לרוח, כוסו גלדים
כעורים המתקלפים ומדממים על נקלה. השפתיים יבשות ומבוקעות.
השוקיים למודות קוצים ואבני דרך.

היו גם פריקים לא של המופע, עם עגילים באף, ושיער צבוע בפסים
סגולים וכתומים, או נוצות בשיערות, או חצי זקן, או אלפיים
צמות, או כל מיני מוזרויות אחרות. ואנשים גם כל הזמן התחבקו
שם. בנים עם בנות, בנות עם בנות, זוגות, שלישיות, כל מיני.

אהבה
עכשיו אני עוד יכולה להקליד. אל נא תחשוב שזה דבר של מה בכך.
המאמץ הגופני הכרוך בהקלדת "אני אוהבת אותך" צריך להשתקלל לתוך
המשמעות שבמילים.

בתקופה ההיא החיים שלי לא חייכו אלי בכלל. נשאתי בתוכי את
שרידי אהבת חיי, אבל לא הייתי בטוחה מה נותר מאהבה הזו עצמה.
ואני הייתי בדרך לישראל כדי לברר מה באמת נשאר, ולהחליט כל
מיני החלטות שהיו כבדות בהרבה מיכולותי.

... יחזקאל אומר: "את יודעת, אנחנו מאוד מודאגים בגללך". ואני
חושבת - כשמדברים ברבים, זה תמיד נשמע יותר נבואי - הוא
ואלוהים מאוד מודאגים בגללי. למרות שהוא בעצם מתכוון אליו ואל
מיכל, אשתו.

ארי מתכווץ שוב. לא ניתן לטעות ברעש. קירות הגבס דקים מאוד,
וכל רעש נשמע בעדם. נדמה לי שזו היתה אפילו הסיבה שהפסקנו
להתעלס. נתן היה מכסה את הפה שלי ביד, כדי שלא אשמיע קול.

זוגיות
...בפעם ההיא הכאב המשיך והמשיך. כאב עז בבטן, לא כזה שבא
והולך כמו שאמרו בקורס של הנשים לפני לידה, ששמעון לא הסכים
ללכת אליו כי הרב אמר שהנשים שם פרוצות, ששוכבות על הרצפה ליד
גברים זרים...

דמיין נא את גופך מנוסר לאורכו במסור חשמלי. כאב נורא כל כך
שכל מרכיבי הפחד, ההליכות הנאות, הבושה, נעלמים כולם אל מול
גופך הנחצה לשניים. לא, לא כמטאפורה, בדיוק כך. מסור חשמלי,
חיתוך, תלחצי. תלחצי. תלחצי.

רוצח אכזר שכמוך. ככה אפי עשה לי. מרוצה? וככה עשית אתה. הפשטת
אותי במילים שלך. אפי הוריד את הבגדים. אתה השלת ממני את העור.

התבגרות
אבא לא מסכים שאמא תקריא לנו שירים כאלה. גם את השיר עם הכתם
שעל הקיר הוא לא מרשה לאמא להקריא יותר, בגלל ה-ניגר דם רב אבל
רק מצד הגב. כאילו רק דבש ניגר, אומרת לו אמא. והוא אומר שלא
מצחיק, ושיש דברים שלא מתאים להקריא לילדים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
כלים נערמים
קורי עכביש על גבי המראות
אבק בזוויות עיניה
כתמי דם שהשחיר

היא פצועה מהבטחות,
ממילים חסרות מימוש,
מאנשים חסרי ישות,
היא פצועה ממישושים חסרי מילים.

אתמול היה טוב
טוב התפזר סביבנו, גולש מצידי המיטה
טבענו בו כמו
ילדים קטנים בתוך אמבט כדורים

יחסים
הורידים שלך פריכים כל-כך
ניסיתי, באמת שניסיתי לדייק
וכי לא אמרתי מלכתחילה -
ידי גדולות מדי?
רועדות מדי?
כעת, נהרות של דם שוטפים
עוד מעט ונטבע

כשאזדקן, שאלתי,
גם אז תאהב?
ואם ייכרתו רגלי?
אם אתעוור?
פני יצטלקו וישתנו ללא הכר?
אהפוך נרגנת ומרירה?

אתמול הייתי מאושרת
ליברפול זכתה בגביע
סטיבי ג'י הבקיע
בדקה השלושים ותשע
רוקנתם עוד כוס
כשלא ראיתי

כעס
תראה
את כל הדרקונים האלה,
בשביל מה
היית צריך לשחרר אותם מהמרתף?

ג'יימס ביוקנן מימיני
יפה כתמיד, ועיניו
קורנות, כשהוא נאלם לעד
"את מה שחיבר האל,
אל לאדם להתיר"
מהדהד בשוליים הקמורים
ואני כמעט טועה לשמוע
את צלילי הכוס
המתנפצת

אושר אינו שמחה
ודאי אינו שמחה
לאיד. את ליבי השבור
היה מאחה לעצב,
את דמעות השליש
היה מוחה לבכי.

מורבידי
באביב אלף תשע מאות שלושים ואחת
בגיל ארבעים ואחת
ביקשה לסטות מהדרך לבית החולים
כדי להיפרד.

יחסים
וכל הדרמה הזו!
עם הסכין נעוצה לך בגב
הדם הניגר
החרחורים הפאתטיים האלה
דווקא כאן?

הן למדתי,
גם על גדר שבורה ניתן להישען,
טיח פזור
עדות לצליל טריקה
ניתן לטאטא ולאחות.
רוחות הזמן מקהות את חדות החריצים.

מורבידי
מעולם לא התאמתי לכובעים הללו
הם גדולים ממידותיי
מכסים על העיניים.
לא ראיתי את הקיר
לא יכולתי
והקוצים -
מכאיבים רק אחרי שננעצים בבשר

מורבידי
במוצאי יום כיפור ההוא שיחול ביום ראשון
והיא בת שלושים ושמונה,
בעלה והילד ימשיכו מהכנסייה למשחק,
היא תיסע לבדה לחוף הים
תישוב רוח של ספטמבר
בין הצוקים השחפים יצווחו ויצללו למים
מידי פעם

יחסים
כל הלילה נשבו רוחות
זרו חול בחולצות מעומלנות
תחת שולי המלמלה
גלידים מושחזים התעבו תחת סנטרך
שוב נצטרך לאזמל.

בדידות
אחד אמר ללא הפסקה
אבל זה פשוט לא יכול להיות מוכרחה להיות איזו טעות
הוא אמר את זה שוב ושוב מנענע בראשו מצד לצד
אבל מוכרחה להיות איזו טעות
מוכרחה להיות איזו טעות

כעס
יילמדו עוד כתביך וודאי
שירי המשורר המנוח,
את מותי יספדו ילדיי.
מי יספוד את מותך, עובר אורח?

אני לא רוצה לכתוב בוקובסקי.
השיכורים היחידים שראיתי
שיכורים עד אובדן חושים ממש,
היו זרוקים בסוף מסדרון חדר המיון
אסופים על ידי אמבולנס
על פי חוק.

מורבידי
מעולם לא פגשתי את הקרקאל
אף לא את הקוגאר, שעדות כפותיו נראתה
בשולי היער. הקוגאר עצמו לא חס על האווזים.
אך איני רואה עצמי אחראית על
הצדק בטבע.

הייתי יכולה לעשות להטוטים
שתי דלעות באוויר
ועוד אחת מאחורי הגב.

ארספואטיקה
אולי הוא משורר שירים
בחדרי חדרים לאורו של הנר
מלהט במילים, מהפך ומסנוור
פורס, הורס, גורס, מסדר,
מסוגר, מסתגר, המשורר.

מצב
הוא אמר שהוא לא
חי היתה צללית על המסך אבל היא לא
זזה אפילו לא קצת
הוא קרא לרופא אחר שיסתכל גם
והם לחצו עם המתמר שלהם על הבטן שלי בכל
מיני כיוונים אבל היה ברור שהוא לא חי

יחסים
אתה רוצה שאנוח, שאניח, שאתן לאש הבוערת באח
לדעוך מעצמה, אתכסה שמיכת צמר, אגלגל סלילים
על אצבעותי הגרומות, אסובב טבעת זהב נושנה,

מורבידי
הכל בסדר, אבא.
בלילות אנו שומעים זיקוקים ממרחקים.
אספנו את החורף
לתוך המזוודות.
תלינו בארון שמלות
פרחוניות, ובגינה שתלנו רוזמרין
ולענה.

יחסים
הם אומרים זה לזו - בקיץ.
הוא מתאר לה נופים זרים
היא יכולה לשמוע את ציוץ
הציפורים, דהרת סוסים
רחוקה, קול פכפוך המים

לא היו עוד רוחות רעות שישרקו
מבעד לשברי החלון רק ציוץ
ציפורים, רעש המקלדת
לא הוסווה עוד על ידי הגשם המכה
בזגוגיות, כפות ידי אינן קרות
מכדי לגעת בעורפך החשוף

עצב
כשקרבתי לתמונות
נראה הכל מטושטש
גם לאחר שניגבתי
את הדמעות בגב ידי.

מורבידי
אף לא ביום בו אאבד את אלוהי.
קיומו אינו תלוי בי או באינותי.
אלוהים במקומו מונח, בפתותי השלג,
בקשתות שבענן, בעשבים השוטים,

בבוקר אוספת את חלקי הפרוקים,
פרוסות בטעמים שונים,
מזרזת, מסרקת, מתקנת, מלטפת,
האושר משתקף בטל הבוקר
הקפוא על שמשת המכונית,
בפלג הנחל בדרך,

בדרשת יום אלף,
האם גם אז יעבור בך רעד
מחשבות אסורות,
דמו של הצלוב
מול הסומק בלחייך.

יחסים
רגליך בוערות כשאתה כותב
נעלי הבית הישנות עולות באש
מציתות את סל הניירות הקמוטים
שתחת השולחן להבה
נתפסת בשטיח לוחכת את
רגלי השולחן

אהבה
על הבטן, משעינה
סנטר על כפות ידיה
קרני שמש אחרונות צובעות
קשת בשולי שיערה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
לפעמים טעות אחת מספיקה. הרבה איני זוכרת. פיסות זיכרון
תלושות, שניתן לתפור בחזרה לכדי תמונה שלמה. רעש הבשר הנבקע
תחת השמן הרותח; מבטה של אמא, יפיפיה בשנות העשרים לחייה,
מבוהל וחסר אונים; הצעקות (שלי? שלה? איני יכולה לומר); המים
הקרים באמבט, זרם חסר מיקוד.


לרשימת יצירות הציור החדשות
רישום
אל היצירה
אם לא מזהים, כשלתי

רישום
אל היצירה




אל הארכיון האישי (32 יצירות מאורכבות)
השאלה הבאה
לדיון:

האם האם האם
אמרו לך פעם?


זה ששואל


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/TaliVishne
יוצר מס' 12359. בבמה מאז 4/5/02 13:48

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לטלי וישנה
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה