|
אוהבת לא אוהבת
אוהבת לא אוהבת
אוהבת לא אוהבת
אוהבת לא אוהבת
אוהבת לא אוהבת
אוהבת לא אוהבת
|
אולי בעצם זה לא אני,
אלא רק מוחי.
וכך, רק אתמול,
רצחתי שישה מיליון
תאי עור.
|
אלוהים עבורי הוא כמו
דג.
מכה עם סנפיריו
ובמרחבי הקוסמוס
שט הוא אט-אט.
|
אל תכה רעך
והנה פנית
כה וכה
וטמנת בחול.
|
הבוקר ירד, הלילה עלה
הגיע הזמן לשנות צורה
להוריד מסיכה
|
הזמן את שלו עושה
וקמט פה ושם מתגלה,
כשהוא ניבט מהורהר
ואינני יודע כיצד יתואר.
|
ורציתי לחוש
בכל הטוהר
הלבן הזה.
|
חצי עולם שונא חצי
ככה בשירו הוא שר
|
הכרתי אותם כרוחות רפאים
במסדרונות צרים
|
לבן ושחור
מתאהבים
משחקים
מהתלים
ולבסוף
|
החיים מתהלכים סביבי
מתים
והמתים מתהלכים בי
חיים
|
מהסס אני מעט
אולי קצת מופנם,
אך בסוף נכנס
והיא באה גם.
|
דוגמנית מרעיבה עצמה בכח
ומכורח
צרכי אסתטיקה בלבד
עד כדי אנורקסיה.
|
אמא קמה, קמה אמא
אמא נמה, נמה אמא
|
הו, ד"ר מוות
גאל אותי מייסוריי
|
הדרמה כבר ידועה מראש
וכולנו הולכים
להתרסק במסלול
האבדון
|
יותר מדי אור
בעור
רק מוסיף מדאוב
שאינני יכול לספוג.
|
ב.
דם ירוק זורם
בעורקיו,
אומרים גם לא מכריו.
אבל בערוב ימיו
|
המתמטיקאי הנוקדן
מפחד מהנעלם
|
לא אקריב עוד מעצמי
בשל תמימותי
|
ואקרא אל הצבאות
ואיוועץ עימם מה לעשות
והחלטתי לשים את הקשת בענן
אבל שר-הגאווה התבייש ונרדם.
|
ידעתי אותך
אבל מעולם לא באמת
|
וייקח את
ליל-הכרמל אל פיו
בגמיעה.
|
זונות לאור היום
ביציאה ממתחם הבורסה
ברמת-גן
מציעות למרצדס והלמבורגיני
שלא עוצרות באדום
את מרכולתן
|
נקמת דם ילד קטן
עוד לא ברא
השטן.
ברא את זה
האדם.
|
נזכרתי פעם בהלצת-הומור
שחיינו הם פונקציה התלויה בזמן
|
ישנו גם מוות יפה
הוא אחר
והוא משחרר
|
כמו מחט עצבנית על המצפן
כך אני כבול לגריד
וזה אותי מטריד
|
כי כולנו
קורצנו מאותו חומר
|
בבתי הקפה
הדוניסטים לרגע
אך עדיין חשים בפגע
גם כשציפוי האבן מחפה
|
ב"ווק" באחר-צהריים של שישי נעים
גושי-בשר מתחככים
מצטופפים ונדחפים
בחום האימים של הכבשנים
ראיתים--
|
שאנו נקרופילים
המאוהבים באנשים מתים
|
גם אני יודע
טרימינולוגיה רפואית
וגם לכחכח
בנימה יומרנית.
|
שם בין כתלי בית החולים
בחדרך המשקיף
לעבר הים ורכסי ההרים
|
והכל בכמויות
לפי הוראות
מדוקדקות:
קלט
חומר גלם
פלט
תוצר
מניות
ופרוייקט גמר.
|
מוטב היות האדם לבדו
בצלמו
|
א.
גם אני הייתי
ובאתי משם,
מאותו רחם-אם
ומאותה אהבת אדם.
|
מידאס
טווה מתוך ידיו
קורים
חוטים חוטים
שתי-וערב שזורים
ובהם בין-הרף עוברים
פולסים דקיקים
|
מכונה, וכי למה תעמלי
לפתור שאלות
|
א.
כמו ציפור
בלי נוע,
יכול אתה להיות
על מתח גבוה
ויכול אתה אף
שלא לנגוע.
|
וכמו ניסה הוא לפתוח בשיחה
או לגנוב מעט חום אנושי והבנה
אך הנער הרכיב משקפי-שמש כהות
אז אותו מר צמצם עיניו
|
בין
קמאיות הויטרז' האלוהי
לבין
אורות הפוסט-דיסקוטק
|
כשהתבגרתי יותר
ושמעתי ברחוב מספיק קללות וגידופים,
עברתי פעם אחת ליד
הכיתה הנפרדת שלהם,
אולפנה כך אומרים,
|
אנשים זרים
שולחים בי מבטים חשדניים,
ומזעיקים כאבים עצובים
של הבזקי מיגרנות כחולים.
|
כורך
כורך
כורך
כורך
כורך
כורך
כורך
|
צווארי כצלב
חנוק מדמעות.
על מה שנבצר ממני
בו למרוד,
לפרש ולחוות.
|
מחפשים ותרים אחר שלל
של צורות וצבעים
של תמרוקים
שבחלל
נידפים
|
ואז רצחת אותי
בעינייך התכולות
מנגד להט המדבר
במשחק של חם וקר
|
אך מכל אלו הדברים
יש כמה שלעולם לא מתחלפים
שאינם משתנים...
|
ומי הלביש אותן ככה--
האולצו או שמא רצו
להתמרח בפסים אנה ואנה
כמו פושעים שנלכדו
|
כשהייתי קטן
תמיד שנאתי פאזלים
עם יותר מדי חלקים שחורים
כי תמיד הם היו עבורי
בלתי פתירים
|
כמה יעברון וכמה יבראון,
מי יחיה ומי ימות
|
ירוק. טבע. ירוק. טבע.
אדום. דם. אדום. דם.
ובתווך
לבן. חלל. לבן. חלל.
|
הלכת למלחמה
והעשן העשן הזה
מיתמר מבעד חלוני
|
דבקנו והיינו ל
איש אחד
ועכשיו צריך
להיפרד.
|
אל הארכיון האישי (53 יצירות מאורכבות)
|
|
בידי
בידי אני את
עצמי מלטפת
כי אתה כבר
משעמם לי את
הקרקפת
בידי אני מקלפת
שסק
חבל שזה מתחרז
רק עם רסק
בידי אני בעצמי
נוגעת
גונחת, צועקת,
גומרת ונרגעת
בידי אני את העט
לוקחת
וכותבת לבמה
שירים מהתחת |
|
