|
אוהבת לא אוהבת
אוהבת לא אוהבת
אוהבת לא אוהבת
אוהבת לא אוהבת
אוהבת לא אוהבת
אוהבת לא אוהבת
|
אולי בעצם זה לא אני,
אלא רק מוחי.
וכך, רק אתמול,
רצחתי שישה מיליון
תאי עור.
|
אלוהים עבורי הוא כמו
דג.
מכה עם סנפיריו
ובמרחבי הקוסמוס
שט הוא אט-אט.
|
אל תכה רעך
והנה פנית
כה וכה
וטמנת בחול.
|
הבוקר ירד, הלילה עלה
הגיע הזמן לשנות צורה
להוריד מסיכה
|
הזמן את שלו עושה
וקמט פה ושם מתגלה,
כשהוא ניבט מהורהר
ואינני יודע כיצד יתואר.
|
ורציתי לחוש
בכל הטוהר
הלבן הזה.
|
חצי עולם שונא חצי
ככה בשירו הוא שר
|
הכרתי אותם כרוחות רפאים
במסדרונות צרים
|
לבן ושחור
מתאהבים
משחקים
מהתלים
ולבסוף
|
החיים מתהלכים סביבי
מתים
והמתים מתהלכים בי
חיים
|
מהסס אני מעט
אולי קצת מופנם,
אך בסוף נכנס
והיא באה גם.
|
דוגמנית מרעיבה עצמה בכח
ומכורח
צרכי אסתטיקה בלבד
עד כדי אנורקסיה.
|
אמא קמה, קמה אמא
אמא נמה, נמה אמא
|
הו, ד"ר מוות
גאל אותי מייסוריי
|
הדרמה כבר ידועה מראש
וכולנו הולכים
להתרסק במסלול
האבדון
|
יותר מדי אור
בעור
רק מוסיף מדאוב
שאינני יכול לספוג.
|
ב.
דם ירוק זורם
בעורקיו,
אומרים גם לא מכריו.
אבל בערוב ימיו
|
המתמטיקאי הנוקדן
מפחד מהנעלם
|
לא אקריב עוד מעצמי
בשל תמימותי
|
ואקרא אל הצבאות
ואיוועץ עימם מה לעשות
והחלטתי לשים את הקשת בענן
אבל שר-הגאווה התבייש ונרדם.
|
ידעתי אותך
אבל מעולם לא באמת
|
וייקח את
ליל-הכרמל אל פיו
בגמיעה.
|
זונות לאור היום
ביציאה ממתחם הבורסה
ברמת-גן
מציעות למרצדס והלמבורגיני
שלא עוצרות באדום
את מרכולתן
|
נקמת דם ילד קטן
עוד לא ברא
השטן.
ברא את זה
האדם.
|
נזכרתי פעם בהלצת-הומור
שחיינו הם פונקציה התלויה בזמן
|
ישנו גם מוות יפה
הוא אחר
והוא משחרר
|
כמו מחט עצבנית על המצפן
כך אני כבול לגריד
וזה אותי מטריד
|
כי כולנו
קורצנו מאותו חומר
|
בבתי הקפה
הדוניסטים לרגע
אך עדיין חשים בפגע
גם כשציפוי האבן מחפה
|
ב"ווק" באחר-צהריים של שישי נעים
גושי-בשר מתחככים
מצטופפים ונדחפים
בחום האימים של הכבשנים
ראיתים--
|
שאנו נקרופילים
המאוהבים באנשים מתים
|
גם אני יודע
טרימינולוגיה רפואית
וגם לכחכח
בנימה יומרנית.
|
שם בין כתלי בית החולים
בחדרך המשקיף
לעבר הים ורכסי ההרים
|
והכל בכמויות
לפי הוראות
מדוקדקות:
קלט
חומר גלם
פלט
תוצר
מניות
ופרוייקט גמר.
|
מוטב היות האדם לבדו
בצלמו
|
א.
גם אני הייתי
ובאתי משם,
מאותו רחם-אם
ומאותה אהבת אדם.
|
מידאס
טווה מתוך ידיו
קורים
חוטים חוטים
שתי-וערב שזורים
ובהם בין-הרף עוברים
פולסים דקיקים
|
מכונה, וכי למה תעמלי
לפתור שאלות
|
א.
כמו ציפור
בלי נוע,
יכול אתה להיות
על מתח גבוה
ויכול אתה אף
שלא לנגוע.
|
וכמו ניסה הוא לפתוח בשיחה
או לגנוב מעט חום אנושי והבנה
אך הנער הרכיב משקפי-שמש כהות
אז אותו מר צמצם עיניו
|
בין
קמאיות הויטרז' האלוהי
לבין
אורות הפוסט-דיסקוטק
|
כשהתבגרתי יותר
ושמעתי ברחוב מספיק קללות וגידופים,
עברתי פעם אחת ליד
הכיתה הנפרדת שלהם,
אולפנה כך אומרים,
|
אנשים זרים
שולחים בי מבטים חשדניים,
ומזעיקים כאבים עצובים
של הבזקי מיגרנות כחולים.
|
כורך
כורך
כורך
כורך
כורך
כורך
כורך
|
צווארי כצלב
חנוק מדמעות.
על מה שנבצר ממני
בו למרוד,
לפרש ולחוות.
|
מחפשים ותרים אחר שלל
של צורות וצבעים
של תמרוקים
שבחלל
נידפים
|
ואז רצחת אותי
בעינייך התכולות
מנגד להט המדבר
במשחק של חם וקר
|
אך מכל אלו הדברים
יש כמה שלעולם לא מתחלפים
שאינם משתנים...
|
ומי הלביש אותן ככה--
האולצו או שמא רצו
להתמרח בפסים אנה ואנה
כמו פושעים שנלכדו
|
כשהייתי קטן
תמיד שנאתי פאזלים
עם יותר מדי חלקים שחורים
כי תמיד הם היו עבורי
בלתי פתירים
|
כמה יעברון וכמה יבראון,
מי יחיה ומי ימות
|
ירוק. טבע. ירוק. טבע.
אדום. דם. אדום. דם.
ובתווך
לבן. חלל. לבן. חלל.
|
הלכת למלחמה
והעשן העשן הזה
מיתמר מבעד חלוני
|
דבקנו והיינו ל
איש אחד
ועכשיו צריך
להיפרד.
|
אל הארכיון האישי (53 יצירות מאורכבות)
|
|
שיט! שוב נשבר
חלון.
הצועקת. |
|
