|
נקמת הילד המגמגם / רוני סומק
היום אני מדבר לזכר המילים שפעם נתקעו לי
בפה,
לזכר גלגלי השיניים שפוררו הברות
מתחת ללשון והריחו את אבק השריפות
ברווח בין הלוע לשפתיים החשוכות.
חלמתי אז להבריח את המילים שנארזו כסחורות גנובות
במחסני הפה,
לקרוע את אריזות הקרטון ולשלוף את
צעצועי הא"ב.
המורה היתה מניחה יד על כתפי ומספרת שגם משה
גמגם ובכל זאת הגיע להר סיני.
ההר שלי היה ילדה שישבה
לידי בכיתה, ולא היתה לי אש בסנה הפה
כדי להבעיר, לנגד עיניה,
את המלים שנשרפו באהבתי אותה.
|
|
חמישה שירים
שאריאל שרון
אוהב במיוחד:
1."ארץ ישראל
יפה, ארץ ישראל
פורחת.." (אז
שיבואו
הפלשתינאים
ונבעט להם
בתחת)
2. "כאן ביתי פה
אני נולדתי..."
(אבל עוד מעט
כבר מפנים
אותי)
3. "כי ככה זה,
לאהוב אותך..."
(אודה לערפאת)
4. "שני חברים
יצאו לדרך, בים
בם בום..." (אחד
נכנס למסעדה
ויצא בלי ברך
בים בם בום)
5. "תחזור
תחזור, תן לי
גב.." (אני ממש
לא יודע, מה
עושים עכשיו...) |
|
