תומר מאור / ליל ירד |
אני מביט מן ההר למורד,
אורות הניאון,
אורות הבוקעים מכל חלון וחלון,
משכינים בלב תחושת ביטחון.
ליל ירד,
יובל דק מתחתר במורד,
מתגנב לא מורגש
מתפתל כמו נחש,
מחזיר נצנוצי לבנה
משתקפים, מתחלפים,
במים רדודים כבמראה בתנועה.
ליל ירד,
הבהובים של אורות,
סמנים של חיים,
ממרחק מאותתים,
מרגיעים, מאשרים:
"החיים נמשכים".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|