המוות זה החלק הקל
הוא לא דורש התמודדות או מאבק.
אתה פשוט מת, צונח , נופל לתוך הריק ויוצא בצורה משודרגת משהו
של
פטריה, חרגול או כובע שחור ואופנתי של איזה ליטאי ממאה
שערים...
מקבל הגדרה מחדש, אוסף לך איזה תכונה או שתיים, בחורה או
שתיים, אימא אחת וחוזר לסיבוב נוסף של הישרדות.
אני אומר לכם חברים-המוות זה החלק הקל ואני רוצה למות , עכשיו,
כאן כמו גיבור-למות מאיזה צלף מזוין או מרסס של טיל שיקבע אותי
על האדמה הזו.
רוצה להיות כוכב תקשורת לאיזה יום או שניים-שיאמרו את שמי בכל
העיתונים-"היה כזה" ו"היה אחרת", השאיר משפחה עצובה, חברה עם
ציצים גדולים ושייק של מליון דולר, השאיר כלב.
רוצה שיעלו אלי לקבר פעם בשנה, לראות את האפסים האלה מניחים
זרים, מדברים לחתיכת אדמה, קוראים תהילים-הייתם מאמינים שיקראו
בשבילי תהילים...?
תקשיבו לי טוב, תאמרו להם שיכבדו את עצמם ואותי-שאני לא מתכוון
להישאר בארון צר מעץ ועוד עטוף דגל עם פסים. שיקראו מאיר.
כן-אין כמו מאיר: "יש ערימה של חברה על הדשא"
זה השיר הכי מתאים לבתי קברות צבאיים, אם מתים אז לפחות שיהיו
איזה כמה  חברה טובים-בנים בנות יודעים ש...
יש לי תוכניות-אני הולך ליהנות מהמוות הזה . להתעורר כל בוקר
בגיהינום, לשתות איזה אספרסו עם קרואסון שווה .אנשים מתים  לא
חולים ובגיהינום אין סוכרת.......
המוות מפחיד את אתכם מפני שאתה לא באמת יודעים איך לחיות.
רוצים לחיות באמת?
אל תפחדו.
למות!