"אני חושבת שיעבור עלינו לילה לא קל" אמרה מיכל, אותה מיכל
שלילה איתה היה מרחיק ממך כל קושי בעולם, אותה מיכל שברשעות
שלה כשהיא מגרשת מעליה פנים מלאות השתאות של גברים בפאב הכי
נכון בעיר יש משהו לא חד משמעי, כזה שאומר, "יש לך עוד סיכוי
,,,אבל לא עכשיו", אותה מיכל שכשנפגשנו היתה שרה לי את 'כנסיית
השכל' בקול כזה ,שכל העולם ואשתו היו שומעים ומצטרפים, היה בה
משהו שמהפנט את האחרים סביבה: בני אדם,כלבים,פרחים, עולם.
ואני החזרתי לה אהבה, היא היתה האישה המופלאה שלי, זאת שמאיר
אריאל היה שר עליה "לא יכול להוריד ממך את העיניים, רק יותר
ויותר מתרפס..." ואני למולה הוקסמתי, כושפתי, נפגעתי והשבתי
אהבה כמו סופה משתוללת באיזה חור, כמו בוקר מעונן של מתכת
באיזה סלע על איזה הר בנפאל. אהבתי את מיכל והיא אהבה אותי .
באותו החודש הרגשתי שהמציאות חזקה ממני.

רני החבר הכי טוב שלי נהרג בתאונת אופנוע, הוא ירד בכביש הנופל
לסדום וחיפש את אשת לוט במהירות של 150 קמ"ש. רני שאמר שימות
בגיל 47 מזקנה מת בגיל 30 מבדידות. אחרי מה שקרה בג'נין הוא
כבר לא נשאר אותו רני. אני חשבתי שזה נורמלי, אני לא נשארתי
אותו טל , אף אחד מהצוות לא נשאר כמו שהוא, רק מיכל נשארה כמו
שהיא, אבל מיכל היא...אלוהית.
רני ירה באותו הלילה באלון. פשטנו על מחנה הפליטים, אלון הגיע
לאיזה סמטא שנחסמה בחביות וקרשים ופנה אחורה. רני שלא שמע בקשר
שאלון חוזר נתקל בו וכדור אחד הספיק. חזרנו למחנה שבורים באותו
הלילה. ידענו שפישלנו בגדול ושהכל כבר לא יהיה אותו הדבר. והכל
באמת לא נהיה אותו הדבר, הכל השתגע. אחותו של אלון ואביו חיבקו
את רני בלוויה של אלון אבל אמא שלו לא הסכימה לסלוח לנו כצוות
ולרני כרני.

רני עזב את היחידה בסוף אותו הקו, גם אני עזבתי, זה כבר לא היה
אותו הדבר. ללבוש את המדים, את הכומתה, את הכנפיים. שאלתי את
עצמי שוב ושוב מה קרה שם? למה זה קרה? האם זה היה העונש שלנו?
האם זה סתם ביש מזל או שזה היה מתוכנן מראש?
יכולנו לקבל את זה שמישהו יכול למות, "לוותר על המבנה" כמו
שכינינו את המוות, אופיר הסמ"פ נפצע קשה בלבנון, אבל למות מהאש
שלנו? את זה לא יכולנו לקבל. ואני ברחתי לטובת תפקיד מודיעין
בקרייה תל אביב.
רני ברח לאוסטרליה ואז לנפאל ואירופה ואמריקה וחזר הביתה כל
שנה ב-10 במרץ לאזכרה של אלון. אבא של אלון נפטר מסרטן ואמא של
אלון עדיין לא דיברה ורני שתק ועמד מול הקבר כל שנה, יחד איתנו
אבל לבד...
רני נשאר לבד ואז מת לבד. אפילו האופנוע לא יכל לשאת את נפשו
המיוסרת והעיף אותו מספר מטרים קדימה. נוסעיי המכונית שנסעה
מאחוריו עוד ניסו להגיע אליו, אבל רני נהרג במקום, לא איפשר
לאף אחד להפריע לו בבדידותו.
באותו החודש רבין נרצח, אחרי ששר את "שיר לשלום" חטף כמה כדורי
מלחמה. גיא, מפקד הצוות, אמר שזה מוזר קצת שמי ששלח את רני
להילחם בג'נין מת יחד איתו באותו החודש, כאילו יש איזה הכוונה
קוסמית שמסדרת את הדברים בצורה כזו שהטובים יפסידו וימותו
קודם.
אלון מת, רני מת, רבין מת.
באותו הלילה מיכל ואני נפרדנו.