קוראים יקרים,
'פיוטי הפך לו השוביניסט שלכם!' כתבו לנו באחד המכתבים הזועמים
למערכת ובמכתב אחר נכתב 'הגיגיו הגסים של שוביניסט נרצע זה
מעניינים כשלג דאשתקד. מה גם ששלג דאשתקד לפחות אירע דאשתקד'.
ועוד דוגמה אחרונה מהמכתבים שקיבלנו 'שוביניסט זה. לא רק שהופך
לדוחה, צבוע וסוטה יותר ממכתב למכתב. אלא שהוא גם דוגמה מוחצת
לכל הרע שהביא לטבח הנשים של מלחמת תשעת החודשים'.
מה אוסיף ומה אומר. אכן השוביניסט שלנו היה רווה נחת לו היה
יודע שיזכה לתגובות כה רבות מציבור נשות האלף השלישי. כמובן
שאותו שוביניסט אינו חי עימנו זה מכבר, אולם נדמה לי שעל חוסר
הסובלנות העומד בבסיס חברתנו ניתן ללמוד לא רק מאותו שוביניסט
הפכפך וחסר חוט שדרה המגדף כל מי שבסביבתו אלא גם מתגובותיכם,
קוראי הנאורים, לאותו שוביניסט.
על מנת להקל עליכם ולחסוך ממכם קטעים פראיים במיוחד ביומן,
החלטנו לחתוך חלקים מתוך יומנו של אותו שוביניסט את אותן
כניסות שהוכנסו ביומן בין ה- 17-24 לאוקטובר 1999.
מיקי יובב
עורך הירחון - ווגיניזמוס, מחקרים במיניות האלף השני

4/11/99
נזכרתי אתמול בחוויה שהייתה לי בפורים שעבר.
לקחו אותי לתחנת המשטרה בירושלים. אני לא זוכר מה הייתי צריך
לעשות שם אבל הסתבר שיש לי זמן פנוי עד הפגישה עם השוטרים.
התחלתי לטייל ברגל. השעה הייתה כעשר בבוקר ובזמן שאני מטייל
אני רואה עשרות רבות של ילדות קטנות מהלכות להן בין השבילים
בתחפושות מרהיבות של דבורים, נסיכות ומכשפות, צבעוניות כמו
טווסים גאוותניים.
התחלתי לעקוב אחר הילדות, מבקש לספק את עיני עוד מעט ממראן
הנפלא. אני זוכר שככל שהלכתי הלאה לכיוונן ראיתי יותר ויותר
ילדות, והרגשת האושר שלי הלכה והתגברה. השבעתי עיני בישבנים
המתוקים ובניצני השדיים הלא מפותחים. אט אט נגלתה בפני רחבת
אספלט ובתוכה סבו על מקומם ילדות צעירות רבות, מצחקקות ומקפצות
בהשתובבותן. התמלאתי חדווה בחושבי כי גיליתי את הקן מתוכו
בוקעות הגראציות הצעירות. התכוונתי להכנס לתוך מרכז הרביה של
הכוורת שלהן כאשר עצר אותי לפתע אדם מבוגר ורופס ושאל אותי
למבוקשי.
כמובן שהופתעתי לרגע מחוצפתו הזדקרת של זה, ועל מנת שלא להראות
חשוד שאלתי אותו.
'סליחה, מה זה המקום הזה?'.
'בית ספר' ענה לי 'ומה אתה מחפש?'
אמרתי לו שאני מחפש את גבעת התחמושת (לידה חלפתי קודם לכן)
והוא הפנה אותי לשם במבט חשדני.
בכל אופן, הלילה, כשחלמתי על הילדה הקטנה נזכרתי פתאום איפה
ראיתי אותה קודם. היא הייתה אחת הילדות שהתחפשו לדבורים שם ליד
גבעת התחמושת. ראיתי אותה שם עם הטוסיק ההדוק שלה. אחרי שברחתי
מבית הספר החלטתי ללכת ולבקר בזמן הפנוי שלי את מוזיאון גבעת
התחמושת. הילדה הלכה לידי זה זמן מה בשביל העפר המוביל למבנה
הגדול, וכשנכנסתי לתוכו נכנסה גם היא אחרי. הפנים שלה היו קצת
אדומות והנשימה שלה קטועה כך שאני חושב שבכתה קודם לכן. היא
שאלה אותי אם יש לי חמישה שקלים, דמי הכניסה למוזיאון.
אמרתי לה שיש לי את הכסף אבל אני אקנה לה כרטיס רק אם  תלווה
אותי לאורך כל הסיור. היא הביטה בשעון שלה ובסוף אמרה בחוסר
סבלנות: 'טוב, בסדר'.
היינו כמעט היחידים בכל המוזיאון, שלא זוכה לביקורים רבים
במהלך השנה. חיילת אחת ישבה בקופה וקניתי שני כרטיסים לשנינו.
כשנכנסנו למוזיאון התחיל לרדת גשם בחוץ, שמעו אותו די חזק
בהתחשב בעובדה שהקירות ברוב חלקי המוזיאון נראים חסינים למדי.
אני חושב שהגשם היה אחת מהסיבות שעשינו את הסיבוב באיטיות כזו,
מחוסר רצון לצאת החוץ למזג האוויר הסוער.
לאורך כל ההליכה שתקה הילדה. אני זוכר שניסיתי לדובב אותה
ולשאול אותה שאלות של אנשים מבוגרים על הלימודים ועל החברות
שלה, אבל היא לא רצתה להגיד כלום. היא לא איבדה, אבל, את
הסבלנות בכל חלקי הסיור אפילו כשעצרתי מול התמונות של הנופלים
והקראתי לה מכתבים ארכניים וטרחניים שחללי צה"ל כתבו לאהובות
השדופות שלהן לפני שנורו למוות.
האמת היא שאחד מהחללים הללו דווקא זכה לאהדה שלי. הוא נשמע אדם
די חכם, בהתחשב בכך שהלך להלחם במלחמה. הצטערתי עליו. מצד שני
הוא לא יכל להיות כל כך חכם אם הוא הלך למלחמה. הוא כתב לאהובה
שלו מכתב מאוד רגשני על אמרסון ודיויד ת'ורו הדעות שלהם על
מלחמות, והייסורים והלבטים שקורעים אותו מבפנים. חשבתי על איך
שהאהובה שלו הרגישה כשהוא נהרג והיא נשארה שם בבית עם המכתב
שלו על כמה שהיה נחמד להיות בעולם שעשה עם עצמו שולם. בטח אחרי
המלחמה היא קנתה לעצמה איזה ירחון טיים עם עשר עצות שבועיות
לעקרת בית כיצד לתפוס בעל מצליח והתחתנה עם איזה גנרל שהורג
שבע אנשים כמו החבר שלה לארוחת בוקר.
בסוף הסיור, אמרתי לילדה הקטנה שלום. היא לא ענתה לי ושתקה
מספר שניות, אלא שלפתע תפסה בהתרגשות בשתי ידיה הקטנות
והחמימות את ידי הימנית. הידיים שלה היו חמימות ומעט מזיעות
והידיים שלי קרות מאוד משום שלא היו לי כיסים, ושמתי לב שהיא
נרתעה מהקור כשתפסה לי בידיים, אבל היא ניסתה שלא להראות את זה
והמשיכה להחזיק לי ביד. אני חושב שבוודאי קיררתי את ידיה
הקטנות והמלוחלחות תוך מספר שניות.
היד המושטת שלי הייתה בגובה הראש שלה כמעט ואני זוכר שהיא לא
הסתכלה לי בעיניים אלא השפילה את עיניה לידי כאילו היא מתביישת
להביט בי. 'זה היה יפה, איך שהקראת את המכתבים'. ככה אמרה,
עזבה את ידי, הסתובבה והתחילה לרוץ במהירות, מנדנדת את הטוסיק
הגמיש שלה בקפיציות אלסטית ורכה.
אני זוכר שהרגשתי מאוד מחורמן באותו רגע, כמעט רצתי אחריה
ואנסתי אותה. אבל עוד לא הייתי מודע למחשבות האלו אז. רק עכשיו
אני מבין שאני פדופיל.
האמת היא שאף פעם לא חשבתי שפדופיליות זה כזה דבר נורא. אבל
עכשיו, כשאני מבין שאני חלק מהפדופיליות, לא רק שאני מרגיש גאה
אלא שאני מרגיש שכל מי שמתנגד לפדופיליות צריך להתבייש.
כמובן שלא בכך שהוא אוסר על ילדים לקיים יחסי מין. זה אולי
חוקי, ואני מודה שרוב הילדים הקטנים אינם עומדים על דעתם ותהיה
זו טיפשות ועוול לשכנע אותם לקיים יחסי מין עם מבוגרים. מצד
שני אני גם שונא את כל מי שמדבר על הילדים הקטנים התמימים
שמאבדים את התמימות שלהם. כל המחשבות הללו נובעות מכמה הנחות
יסוד שאינני מסכים להן. הראשונה היא ההנחה שמין הוא מלוכלך ולא
תמים, שזו הנחה שלא ברורה לי, ומכך שילדים הם תמימים ולא רשעים
מרושעים שזו הנחה שעוד יותר לא ברורה לי. כל אחד שראה ילדים
מציקים לילד אחר יודע שהם יצורים מחוסרי המוסר לחלוטין גם אם
נוחים לשכנוע, ולכן עלולים לפעמים לפעול בצורה מוסרית למראית
עין. אך בפעולתו של ילד אין לעולם משמעות מוסרית. פעולתו של
הילד היא חסרת משמעות כפעולת החיה.
האמת היא שאני חושב שהפדופילים הם התמימים האמיתיים בכל
הסיפור. ולכן אני כועס. אני חושב שמי שבז להם צריך לבוז לעצמו.
פדופילים הם ילדים שלא גדלו. הילדים האחרים שגדלו מסרבים להניח
להם לשחק עם בני גילם.
איזה דבר יפה יותר יש מפדופיל? אם, נניח, הוא אוהב את הילד
אהבה תמימה ויפה הרי אף אחת מאהבותיכם, אבות, אמהות ומורים לא
תגיע לרמת האהבה של אותו פדופיל. אתם שמגדרים אותם בדת, מוסר
ושקרים.
ואלו שאומרים שהפדופילים הם סוטים, או אלו שבכלל מעלים על דל
שפתם את המילה הזאת 'סוטים' - להם אין לי בכלל מה להגיד. האם
אי פעם היה היגיון במין ההטרוסקסואלי המשעמם? האם יש היגיון
במיניות? איזו חוצפה היא לקחת את הזכות ולהחליט מיהו נורמלי
ומיהו סוטה?
קשה לי להסביר את זה כרגע.
כולם ביסקסואלים, וכולכם הומוסקסואלים מונו-סקסואלים
אוטו-סקסואלים, וכולכם זואופילים וזואוריסטים, וכולכם
פדופילים, וכולכם פטישיסטים, וכולכם גרפילים ופרסביופילים,
וכולכם ג'ינוקומסטים, וכולכם אקסהיבציוניסטים וכולכם  נמשכים
להכל! אני פוליסקסואל. אני בטוח שבנסיבות קצת שונות הייתי יכול
גם להמשך לבניינים. היכולת להמשך להכל בצורה מינית היא היכולת
להיות רחב טעם.
אבל אם כך מהי המיניות? קשר מחשבה-פין? האם יש מיניות שלא
מערבת מין? הדבר עליו אנו נהנים לפנטז? אם כך אני חש מיני לגבי
הספרים והסרטים האהובים עלי.