כל יום הוא ישב על הספסל הקטן
ישב וחיכה ליד הגן הקטן
הוא חיכה לאותה אחת שאליו תיסתכל
לאותה אחת שמימנו תיתפעל

הוא ישב וחיכה, ללא כל הפסקה
ללא כל כח , ללא שום מנוחה -
עד שלפתע ברק בו היכה
ואז, ואז היא חלפה...

מיופיה היסתנוור
וליבו החל מנתר
והוא החליט מאותו הרגע
שעליה הוא לא יוותר

הוא ניגש אליה ושאל לשמה
היא חייכה וענתה שקוראים לה...
ופתאום נפל והתעורר -
ופתאום לא הייתה שם יותר
והוא החליט מהחלום לא להתעורר

הוא ישב וחיכה, ללא כל הפסקה
ללא כל כח , ללא שום מנוחה -
הוא חיכה לאותה אחת שאליו תיסתכל
לאותה אחת שמימנו תיתפעל

אבל היום הוא כבר מת -
את גופתו מהספסל דאגו לסלק
וכל מה שנותר שם בפינה -
זו האהבה לאותה אחת שאינה.