גבירותיי ורבותיי, בשבוע הקודם קיבלנו תגובות נזעמות מכמה
מהקוראות הצעירות יותר של כתב העת שלנו. מספר מהן טענו שכתב
היד שפורסם כאן בעיתון הנו בגדר כתב פלסטר ומשול לעידוד
קניבליזם.
'ובכן, מדוע אתם ממשיכים בפרסום אותה תועבה מגונה שגורמת
לקוראים הנאמנים ביותר שלכם לפצוח במחרוזת גינויים נחרצת
לפועלכם?' אתם שואלים בוודאי קוראי, ובצדק שהרי אתם הכרתם את
ווגיניזמוס כעיתון רציני הפועל לרווחת קוראיו וקשוב
לגחמותיהם.
התשובה רבותי, כמו שאמר פעם חכם יווני אחד, נמצאת בין קפלי
העובדות.
מערכת הירחון קיימה ישיבה סוערת בעניין והצעות רבות הועלו
בעניין. חלק מהן בתביעה לבטל את פרסום הממצא, ואחרות שקראו
לצנזר לפחות את אותה פיסת תועבה.  אולם, בסופו של דבר הגענו
למסקנה שאותו יומן נדיר שהתגלה אכן ראוי להתפרסם וזאת ממספר
סיבות בהן לא אלאה אתכם כרגע. הרשו לי רק לומר כי יומן זה צופן
בחובו גדולות ונפלאות, ועוד יכיל בהמשכו אינפורמציה יקרת ערך
לכל מי שמתעניין ולו קמצוץ בלימודי המיניות והשוביניזם של האלף
השני.
כולי תקווה כי הפרק הנוכחי, שמכיל, כמדומני, יתר הערכה לבנות
המין הנשי, יתקבל על ידן בגיל וברצון רב - על כי כולי אמונה,
כי הוא מכיל מספר אמיתות חשובות להבנת מרקם החיים
השוביניסטי-פמיניסטי של סוף האלף השני, שבו אגב עסקננו.

ומילה אחרונה, אם אפשר, לגבירות הצעירות.
אין זה נאה ואפילו בלתי נאור לכנות את המוות בשמות גנאי. במקום
בו החיים לועגים למתים ילעג המוות לחיים.

מיקי יובב
עורך הירחון - ווגיניזמוס, מחקרים במיניות האלף השני


2.9.99
הלכתי אתמול ברחוב. באופן כללי אני לא הולך הרבה ברחוב בגלל
קרינת הגמא הסגול של השמש אבל כשאני נתקע בכתיבה אני יוצא
לטיולים. אז אתמול הלכתי גם כן בכל זאת ברחוב, עם כובע מצחיה,
ופתאום ראיתי פאטיו יפה.
מיד חשבתי לעצמי: איזה דבר נפלא זה כוס! אנשים תמיד אומרים
שהעולם מלא בפאלוס ונשלט על ידי הפאלוס. שטויות במיץ קוקיות.
כשאתה הולך בכיכרות, מביט בפאטיו או בלובי שבכניסה לבניין,
זורם לתוך המרחבים העצומים והנפתלים של הקיוביקלים המשרדיים
המודרניים, טובל בתוך הים או באגם, אינך יכול להשתחרר מהתחושה
המרעננת שאתה מוקף בכוס ועוד הרבה כוס.
למה דומה ישראל החמה הלחה והצרה בקיץ, ישראל שמתהדקת סביב
תושביה כמו עניבת חנק בחום חונק ויונק, יותר מאשר לכוס. הכוס
מקיף אותנו מסביב בכל מקום. הפאלוס הוא גרגר קטן ומפוחד בתוך
הכוס האינסופי. אני מודה, אני מעריץ את הכוס שלכן!

3.9.99
פעם הלכתי ברחוב ופחדתי מכוס. אני מודה. ולא רק כשהייתי הולך
ברחוב הייתי מפחד. גם בשאר הזמן הייתי מפחד. לדוגמה, אם
מוכרחים, אספר לכם סיפור.
פעם הלכתי ברחוב והכנסתי במקלחת אצבע לתוך כוס של בחורה. פתאום
יצאו משם קולות מצוייצים ונבזיים. הלכתי ברחוב ואמרתי לעצמי,
'אני לשם יותר לא מתקרב. לא בעד מליון דולר. כוס זה דבר
נבזי.'
כמובן שלא יכולתי לשמור על דברתי. הוא סקרן אותי הדבר הקטן הזה
עם כל הקולות והציוצים שהוא מפיק כמו עכבר. למחרת הלכתי ברחוב
ושוב הכנסתי לה במקלחת אצבעות לכוס. הפעם הוא היה שקט ושמחתי.
התחלתי להניע את האצבעות שלי קדימה ואחורה לכיוונו המשוער של
אותו חצוף קטנטן שבקדמת איזור המפשעה שלה, בתנועה אליה, כך
קיוויתי, תגלה הבחורה סימפטיה אדבוקטורית. אלא שבאותו רגע שוב
נשמעו אותם קולות. פחדתי מאוד (ללא לדעת למה, שהרי אין היגיון
בפחד מציוצים חלושים שכאלו) אבל עדיין לא הוצאתי את האצבעות
שלי. מה שמפחיד הוא שאפילו לא שמעתי את הקולות האלו, אלא יותר
הרגשתי אותם זורמים דרך האצבעות שלי בצורה של גלים רוטטים.
הקולות המשיכו לדבר מתוך הכוס ולצייץ לי על האצבע. כמובן
שפחדתי. התחלתי מיד ללכת ברחוב ולחשוב מה לעשות. בסוף הם
הפסיקו לצייץ.
בכל אופן, מאז לא נתקלתי בתופעת הציוצים. כלומר עברתי בחורה
והחדשה לא צייצה אבל מאז אני חושב לעצמי הרבה פעמים על הבחורה
ההיא. הרבה פעמים אני גם מתגעגע לבחורה ההיא ולקולות שהכוס שלה
עשה כי הכוס של הבחורה החדשה לא עושה אף פעם ציוצים, למען האמת
הוא בכלל לא עושה קולות באופן וולנטרי.
אני חושב שהיו לבחורה הזאת שבעה גמדים בכוס והם בטח שאפו בטעות
הליום. למעשה אני לא חושב, אני כמעט בטוח. אני כמעט בטוח כי
פעם כשישנו ביחד היא פתחה את הרגליים ו... בכל מקרה, שכחו מזה.
בכלל לא התכוונתי להרחיב על זה את הדיבור. כלומר את השיחה,
כלומר על הנושא הזה בכלל. כלומר- שקט!!!

5.9.99
הפעילויות בתור שוביניסט במחתרת הן מרובות וגם נפלאות. יש לנו
הרבה ערבי בינגו וגם התאחדנו לא מזמן עם אגודת הפנסיונרים. גם
ככה יש הרבה פנסיונרים שוביניסטים שכבר היו במחתרת שלנו גם
ככה. שבוע שעבר היה לנו שיעור תנ"ך שזה היה מאוד נחמד. אלוהים
למען הגבר.

נ.ב.
הסתיו הגיע. היום הגיע הנחליאלי לביקור.

5.9.99 יום חמישי
אם נחזור לעניינו, שהוא הכוס כמובן, אז רציתי רק להגיד שהוא
מרשים אותי. בעצם מרשים זה לא המילה. מתאים יותר להגיד שהוא
מדהים אותי ומותיר אותי ופי פעור ככוס.
היום אני יודע שכוס הוא דבר יפה מאוד. לעומת הזין המוגבל כל כך
הוא חסר גבולות וגם קשה כל כך להבין בו משהו. שמעתי פעם רופא
נשים אומר שכשמנתחים בכוס הם לא מבינים מה קורה שם אז הם
מוציאים כמה שיותר כלי דם. אחר כך הנשים מאבדות רגישות
ומאשימות את החברים שלהן שצריכים לעבוד כמו חמורים. אבל הנקודה
שלי, כי אני לא סתם הולך ומספר לכם דברים, זה שהכוס הוא דבר כל
כך נפלא שהרפואה בכבודה ובעצמה (ויש לה כבוד גדול, אתם חייבים
להודות) עדיין לא הצליחה לפענח אותו. למעשה יש שני דברים
שהרפואה עדיין לא הצליחה לפענח ואלו המוח והכוס.
אז אולי בעצם הדאגות של הנשים הן לא כל כך נוראיות. כלומר,
אולי בעצם לדאוג לכוס זה דבר די נעלה. הכוס הוא האיבר הרוחני.