היי ...
מה שלומך ? אני מקווה שבסדר. את מבינה, אחרי הכל החלטתי לשבת
ולכתוב לך.
החלטתי שלא ככה אנחנו צריכות לסיים את הקשר שלנו, אני צריכה
להגיד לך מה היו הסיבות. את לא תוכלי לתקן אותן, אבל לפחות
תדעי שלא היית בסדר - ותלמדי לעתיד.
את חושבת שלא שמתי לב שאת כל הזמן איתם ? הרי דיברת עליהם,
היית איתם, לעזאזל, אפילו ביומולדת שלך לא יכולת להיפגש איתי.
ואני ? אני ישבתי כל הזמן ושתקתי. שתקתי. לא יכולתי להגיד לך
כלום. הרי זאת הייתה פעם ראשונה שממש היו לך חברים שאהבו אותך
והכל, ומי אני שאקח את זה ממך ?
שסוף סוף קבענו להיפגש, הם באו איתך. ואני הייתי צריכה לשבת
ולשמוע את כל הדיבורים שלכם, כי אני ממש לא הבנתי מה אתם רוצים
ממני. באיזשהו שלב הם הלכו ואת הסתובבת אליי בפעם הראשונה בערב
הזה ושאלת בתקווה "נו ... איך הם ?" ולא יכולתי להגיד לך משהו
אחר מאשר "נפלאים". היית כל כך מאושרת. אפילו לא שמת לב שלא
קניתי לך מתנה כל כך נפלאה, מפאת המצב הכלכלי שלי. אבל תמיד
אמרת לי שהכוונה היא שחשובה, ובכלל - שאת לא צריכה מתנות ממני,
את כבר יודעת שאני אוהבת אותך. מסתבר שכל זה השתנה.
הם הביאו לך את התכשיטים הכי יפים בעולם, ואת הצבע לשיער שתמיד
רצית ולא מצאת. ובמשך שבוע שלם לא הפסקת לדבר על כמה שהמתנה
שלהם נפלאה ואת לא יכולה לחשוב על משהו יותר נפלא מזה. שתקתי.
ואז עברתי דירה. ואפילו אז, בשבוע האחרון שהיה לנו ביחד, פינית
לי חצי יום, כי בחצי השני הם באו.
אני רק רוצה להגיד לך שאני מתגעגעת אלייך, אפילו שאני בטוחה
שכבר שכחת ממני לגמרי, ולא ממש איכפת לך, אני עדיין אוהבת
אותך.
אבל לא משנה מה תעשי, אני אף פעם לא אוכל לסלוח לך על כל זה.
לא משנה כמה תשדלי, אם בכלל.
כי ששוברים לב, אי אפשר לחבר אותו בחזרה.