זה סיפור על אדם קטן
שהלך עם עיניו בשמיים
כל כך למעלה היה ראשו
שהוא לא שם לב למה שהתרחש לו מול העיניים
הוא דיבר על אהבה ודברים גדולים
אך ליבו לא נפתח אף לדברים הקטנים

ולאט לאט הפך להיות כבוי
ליבו נסגר, ועיניו התעמעמו
וכל מה שנשאר היו אותן מלים גדולות
מלים שנשארו הרבה אחרי שהמעשים הקטנים נעלמו

כמו סופה הוא נכנס
ושטף דיבורו נשמע למרחקים
אך אותו איש היה ריקני
והפיץ ריקנות לאן שלא הלך
וליבו, אותו ניסה לפתוח
נסגר לו, לאט לאט, ונעלם.

ולא היה לו מוצא, ולא עזרה
וככל שניסה להיפתח, רק נסגר ומעלם
הוא קיווה שיוכל לשנות את גורלו
אם רק יאמין שהוא אחר
אך היה זה כבר מאוחר
ליבו נאטם