חדר סגור שנקטן מרגע לרגע
ורוח בו
ואני איתה, עם הרוח.
והיא רוצה לרצחני, לנקום את דמה שלה.
אותי היא רוצה במוות
כי לשם הבאתי אני אותה.
בחיי, בחייה, במותה שלה.
היא מתקרבת אליי,
מלפפת ידיה על צווארי,
ולי אין שליטה עליה, אין לי את הכוח
להילחם בה על חיי.
אני מתעוררת מהחלום,
חוזרת למציאות, לשיגרה
הולכת ברחוב ורואה,
את אותה הרוח- כעת היא חיה.
היא מתקרבת אליי,
מלפפת ידיה על צווארי,
ולי אין שליטה עליה, אין לי את הכוח
להילחם בה על חיי.
אני מוצאת פרצה ובורחת
מוצאת מעון, מקלט שיגן עליי ממנה,
מקום בו יש אנשים שישמרו עליי
ובו יש גם
את הרוח.
היא מתקרבת אליי,
מלפפת ידיה על צווארי,
ולי אין שליטה עליה, אין לי את הכוח
להילחם בה על חיי.