|
הולך לתוך הפחד
עם עיניים פקוחות
שואף אוויר, ולוקח לריאות
מסתכל אחורה וקדימה
העיניים לא רואות
אין לה עוד כח
נשמותיה האחרונות
היא צועקת ומתחננת:
"תן לי אויר"
והוא מביט בה במבט קר
סוקר את גופה העייף
והולך...
הוא לא יבוא ביום אחר
דמותה רודפת אותו
היא צרובה בדמיונו
קולה הנחלש
מהדהד בתוך ראשו
רדוף מזכרונות שחורים
הוא צועד לעבר מותו |
|
|
הפורום שלנו
גדול וירוק,
הפורום שלנו
נוסע רחוק,
בבוקר נוסע בערב
הוא שב, ואין לי
מה שיתחרז עם
במה חדשה
רחל הזבלנית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.