דצמבר 2001
דקות/ הרהורים על זמן

הלואי והיה לי שעון מחוגים,
אחד שמראה גם את השניות.
כל ערב אני מתיישב מול שולחן הכתיבה.
בוהה בתמונה הקפואה מול עיניי
לא זע ממקומי:
שולחן כתיבה ישן,
דפי שורות לבנים,
עטים ועפרונות מחודדים
מסווים בעשן סיגריה שכבר כבתה,
והשעון הדיגיטלי המראה
רק שעות ודקות באור אדום מבריק.
התמונה תשאר כך לדקה שלמה,
והדקה הבאה תראה בדיוק אותו דבר
רק במקום השעה שלוש וחמשה,
השעון יראה שלוש ושישה דקות.
ולמשך חמישים ותשע שניות שלמות אני יתהה,
האם הזמן באמת עובר.

הלואי והיה לי שעון מחוגים,
אחד שמראה גם את השניות...