הם שמעו שאת יודעת מהי אהבה והם נבהלו.
הם פחדו שתעזבי אותם.
שלא תרצי להיות איתם יותר,
הם אהבו אותך - מאוד.
הם שמעו שאת פוחדת מהמוות,
והם פחדו שתנטשי אותם,
שלא תהייה מעונינת בהם,
שלא תרצי לשמוע מהם יותר.
הם שמעו שאת מבינה את משמעות החיים,
פחדו שתלכי מהם ככה סתם,
פחדו שתרצי לברוח כי אין אצלם מספיק אהבה,
הם ידעו שאת מבינה כבר כמעט הכל,
הם שמעו שאת כבר יודעת איך לתת.
והם ידעו שאת תלכי מהם,
שלא תהייה איתם כל החיים,
הם ידעו שאת לא מושלמת,
אבל אהבו אותך כמו שאת.
הם שמעו שיש לך כבר מישהו שנותן לך,
והם ידעו שמה שהם נותנים לך,
כבר לא מספיק,
הם יודעים שמחר זה יהיה אחרת,
את לא תהייה איתם יותר.
והם חושבים שעוד כמה,
רגעים של סגירה,
יגרמו להם ליותר אושר.
מה לעשות ככה הם,
הורים.