סלחי לי יקירה על צרות שעברו
על כאבים ושאר נצחיות המזמור הנדוש
של כל אהבותינו. כל עוד נמשיך
ונזכור - ננצור, נבין
נדע שעוד יבוא היום בכמיהה קלה ואפלה
ומזמור צחור - כנוצה לבנה שחורה אפורה חומה כלחלחלה
בארגמן, ארגמן הסוגר את ספר חיינו שנפתח, כמו תמיד,
בדף מקסים של התהוות - שמא נתאהב שוב?
אני תוהה ומחייך, ממתין ומחכה.

ספר אהוב - היפתח מחדש
הכן אותי לבאות - דאג לכל מחסוריי
וכבוש את לבי מחדש - אהובתי שלי הרחק מספרי הדל.
כל שאבקש להנציח - מונצח הוא תחת כנפי הצלחתי,
להטמיע על ידי רוחי - ברוחי - את הרגש שהטמעת בי.

והספר יסגר עליי...