כשאני נולדתי אחי היה גדול ממני
בכמה שנים, זה באמת לא משנה לי
הוא שנא אותי על כך שיצאתי לעולם
הוא חש שאני גוזל לו אוויר והוא מאוים
מאז ומתמיד אחי הגול הציק לי
כל הזדמנות שהייתה לו, הוא הרביץ לי
ואני הקטן הצטערתי עד מאד
רק מעט דמעות נשארו לי
רק לגדול, חשבתי, ברירתי היחידה
רוצה לחבק, זו הרגשה קדומה
אך כל חיבוק היה בשבילו עוד נשימה
גדלתי והוא בשלו
מכה כמו הייתי כלבו
גם לכלבים כואב אמרתי
והוא רק הנהן - אתה עוד תבין
כמה חכם הוא אחי הגדול
מנוסה, איתן ויודע הכל
ואני בשלי, רק לגדול
לגדול ולא לסבול
גדלתי, אחי, השתוויתי לך
ורואה כבר אני את פדחתך
נדמה שאתה הוא הקטן
חשתי שכך היה מזמן
אחי עדיין אותי היכה
אך כעת לא נותרה ברירה
הבנתי אותו, אכן זקוק אני לנשימתו
לכן אכה, אכה עד שתצא נשמתו
מכה אנוכי אך עדיין כואב
כואב שאני מוכה, כואב שאני מכה
כל נשימה שלקחתי, נשמה יוצאת
כל כאב שנטעתי, פרא גודל
שנינו דועכים , נמוכים
זקנים צעירים, שפופים גאים
על חיבוק הדוב לא מוותרים
כבר לא רואים את החיים
כבר לא נותרו לנו שנים
הבנו מאוחר מדי שאנו
עוד מעט בני מאה ועשרים |
