שנה חדשה.
הכל כאילו זז בפלאשים.
נדלק לחלקיק של זמן
וכבה.
תמונות מחיי.
רגעים קצרי זמן וארוכי השפעה.
תקופות ארוכות זמן וחסרות כמעט כל משמעות.
זכרונות מהבהבים.

עוד שנה נגמרת.
הזמן מתעוות,
קורס אל עצמו במעגלים.
אני מדלגת מעל לקווים שלו,
שמתכנסים לחור השחור שבמרכזו.
הקווים שמתכנסים לשממה. לכלום.
כמו המאבק לעלות במדרגות הנעות היורדות.
בדילוגים מקו לקו.
הקווים שרודפים זה אחרי זה.
ואחריי.
וממני.
ואין התפרקות של סוף,
אין אף לא שנייה אחת של רוגע.

עוד שנה נזלה,
המאגר מתקצר.
מנסה לתפוס בידי,
אך כמו נוזל החיים,
הזמן חומק.

מי ייתן ובשנה הזו תבוא הרגיעה.
שנה טובה,
לכולנו.