בשבילי העצב אני פוסעת
 מימיני נפרשים הרי הצער
  משמאלי משתרע עמק היגון
   בעודי פוסעת אל עבר ים הבכי
    שם אוכל לשבת על החול הירוק
     ולבכות את נפשי למוות
      בעודי פוסעת בשבילי העצב
       פוסעים לעברי שלושה אנשים
        הם לבושים בשמלות סגולות
         ובידו של כל אחד מהם מטפחת צהובה
          אומר לי אחד מהם
         הים יבש ודגיו מתו כולם
        ושאלתי את הדובר
       מה פשר מילותיו
      ואמר הדובר כי פניהם
     מועדות היו אל כיוון ים הבכי
    אך בעוברם על הגשר שמעל נהר התקווה
   העובר בעמק היגון
  ראו שבע פרות שוכבות על גבן
 וצוחקות את נפשן למוות
ולכן שחטו שלושת האנשים את פרות דויד השמחות
האלה כעס ושילחה חרבה
בים הבכי ויבשה אותו והפך
 לבור המוות הכחול וזה
  משום קירותיו בכחולים
   אך שמעתי את דבריו של האיש
    פרצתי בריצה טרופה אל עבר
     ים הבכי שהפך לי באחת לבור המוות
      מסביב לבור המוות  עמדו שורות
       שורות רבות של אנשים
      עמדו האנשים ונעו כגלי הים
     ובמרכז מעגלם
    נמצא לו בור המוות
   ששם מתאים לו יותר הוא
  תהום השכחה
 ומרוב רצוני לבכות נפשי למוות
קפצתי אל תהום השכחה
ושכחתי מדוע בשבילי העצב צעדתי!



לזכרו של עומרי שעל המופלא