נאנו תומר / הים שוחה אל הירח |
כשהים שוחה אל הירח
ואני שוחה אל עצמי,אל הבדידות,
אני חושבת על שמות,על שיחות,על פרצופים,
על אנשים שהכרתי
ויש בכמה מהם לא מוכרים,אנשים שעוד
אכיר ואדע ואעזוב כמו שעזבתי תמיד
זו נטיה אצלי לאהוב,למאוס ולעזוב
כמו ים ששוחה לירח
וכמו שמש ששוקעת בתוכו.
ולפעמים הם מתחברים זה קורה אחת לכמה שנים
וזה נשאר רק לכמה דקות
אני גאה בשפל שלי,
אני אמשיך לשחות אל הבדידות.
נכתב בספטמבר 01 תקופה של בדידות מלנכולית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|