|
עכשיו
כשאני משחזר את עצמי
אני מבין שאף פעם בעצם לא
אהבתי אותי ממש
אבל
תמיד הסתדרתי הכי טוב
עם עצמי ועם עולמותיי.
כך הטבעתי את פחדיי ואת
תירוצי דלקת העיניים באגם
(הבריכה קראנו לו אז שם בנהריים)
כשצללתי איתם לבדי לראשונה
סביב הברגים
כך שיככתי את יסורי זרועי שנשברה
כשבן עשר התנפלתי במורד הגבעה
אל יערות הח'וביזה והח'ורפיש
ושרוע על גבי צילמתי בעדשות דמעותיי
את נצנוצי השמשות בין הצמרות
בכחול |
|
|
אל תאמינו לי
אני אף פעם
לא שוטפת
ריצפה
ההיפראקטיבית
פסיבית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.