ולפעמים קשה לך כל כך,
אתה בורח מכולם אל תוך דממה,
ולא מבין את האמת היחידה,
אתה בורח רק מעצמך...
ומתחבא אתה בחוף שאין בן איש,
מביט אל הגלים, מזיל דמעה,
כלפי החוץ תמיד נראה כל כך אדיש,
אך מתפתל מכאבים בתוכך...
אתה בונה לעצמך ארמון מחול,
שיתמוטט עם הגאות הראשונה,
ואז אתה צועק, צועק בקול,
מבטיח שזו פעם אחרונה...
ואז אתה חוזר ושוב נסגר,
חוזר אליה למיטה קרה,
אומר לעצמך, "הכל עבר"...
עוצם את העיניים ונרגע...
בבוקר מתעורר, שותק איתה,
אוכלים ונפרדים בנשיקה,
ללא מילים הכל בתוך דממה,
אתה בורח שוב מעצמך... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.