היינו אחרי הקרב נגד שודדי הים שניסו להשתלט על הספינה. הפלאתי
בהם את מכותיי. כמה שעות אחר שאבק השריפה התפזר והאש שככה -
הועליתי בדרגה. הייתי גאה בעצמי, למרות שהצטערתי שאמי לא רואה
אותי בשמחתי.
היינו רחוקים מרחק שבוע מהבית, אמנם במקום מאובטח היטב שאוצר
בתוכו מידע קריטי, אך בסופו של דבר, החיים בספינה היו משעממים
ונטולי עניין.

"היי חבוב, אני בלתי נראית? אין שלום?"
דווקא היה קשה לפספס אותה. 150 אט ליסט. אמנם לא כמו האמא של
ג`וני דפ השוקיסט וליאונרדו האוטיסט, אבל מספיק גדולה.
"מאם", עמדתי דום והצדעתי.
היא התחילה לצחוק, תפסה לי בבת אחת את היד, "ג`ורג`יה, דה פאט
ליידי", אמרה ולחצה בחוזקה. "סו, אתה שומר הראש שלי?", היא
בחנה אותי בעניין, "דו מי אה פייבר, עזוב ת`רשמיות הזו, אוקיי?
כולה אישה שמנה שאמורה לקבוע את גורל האומה. פיס אוף קייק".
כנראה שעיוויתי את פרצופי מחוסר שביעות רצון. זה מה שמקבלים
כשעולים בדרגה? היא שמה לב.
"דונט וורי. נעשה חיים", היא קרצה לי.
ב-3 הימים הבאים היינו רק אני והיא בתא. היא סיפרה לי על
ילדותה בברוקלין, על ילדיה שנאלצה לנטוש עקב בחירתה על ידי
הקונגרס. אני הרשמתי אותה בתיאורי הקרב עם השודדים שניסו לקחת
לרשותם את תיבות הקלפי ובתחושת הבדידות שבשהייה מחוץ לבית. די
מהר נשבר הקרח. למרות חששותיי המוקדמים, הצלחנו להעביר את
הימים והלילות הארוכים בשלום, עם הרבה צחוק וסיפורים
פיקנטיים.

"סי פורס 7 סרג`נט סמית` ספיקינג", נבחתי לשפופרת.
"בוי, גיב מי דה פאט ליידי. איטס יור נקסט פרזידנט. קאם און,
בוי". הלם.
"אהמ... אה... מיסטר פרזידנט... איי מין מיסטר קנדידייט...
בוש... וואט... וואט דה...? מבוכה.
"סאן, רילקס", הוא ניסה להרגיע אותי ביפור איי סד דה אף וורד.
ג`ורג`יה נדבקה אלי כדי לצותת. "אני צריך את תוצאות החיילים
והימאים והיא היחידה שיודעת אותם", הוא אמר בנחישות.
הצצתי לעברה. ג`ורג`יה סימנה לי לא עם האצבע. "אני מצטער,
אדוני, הגברת השמנה לא יכולה לדבר כרגע. היא יושבת על..."
הקלפי של החיילים מקוסובו, כמעט פלטתי. "אסור לה לדבר עם אף
אחד חוץ ממני, אדוני. אלו ההוראות החד משמעיות שקיבלתי".
"יו... לא שמעת בחדשות? איים דה צ`ואוזן וואן. 359 הפרש",
הפוגה קצרה. "שתפקסס לי הביתה את קולות החיילים והימאים".
בתור חייל המשרת על הספינה המופקדת על העברת הקולות, ידעתי
היטב מה אומרת החוקה. נו פקס, נו טלויז`ן, נו לייט, נו קונטקט.
והוא ידע את זה.
"איים סורי, סר, תקבל את התוצאות כמו כולם, אחרי שהגברת השמנה
תחבר את קולות אזרחי פלורידה עם המידע שבידינו ותעלה לשיר".
"כן, גם אני מכיר את הביטוי הזה, איטס נוט אובר אנטיל... זה
בולשיט, אני אומר לך, זה קונספירציה של ההומואים האלה
בוושינגטון. תביא לי אותה או שאני אגרום לכך שיורידו אותך
בדרגה ולא תמצא מקום בקירצוף רצפות באף ספינה. אתה שמעת אותי,
יו סאן אוף אה ביצ`?"
עכשיו התעצבנתי. ניסיתי לנהוג בו בהיגיון אך ללא הצלחה.
בביצים, בביצים תפוס`תו, ג`ורג`יה סימנה לי במהלך כל השיחה עם
היד. הגברת כנראה מכירה את כל הסלבריטיז. ואני הנהנתי, שואב
ממנה קצת כוח. אתם יודעים, ג`ון סמית` ג`וניור, כמה אומץ כבר
יכול להיות בשם כזה.
"ליסן, יו חתיכת אקס דראנק ארגנט פושטק", ככה אמרתי לו, "הגברת
השמנה אכלה אנשים כמוך לארוחת בוקר עוד כשטקסס התחננה לשאוב
נפט מהבארות של דנוור". וויל דאט דו? הבטתי בחשש בג`ורג`יה
ששלחה לי אגודל מאשר לעידוד. מה, עוד? "יס, יס... עוד מהתקופה
שקריסטל ואלקסיס עדיין לא היו צ`ילבות", גמרתי וסגרתי לו את
השפופרת בפרצוף. ביני לבין עצמי תהיתי, אולי לאלפית שניה, אם
אי פעם אכן הייתה תקופה כזו, אבל מיד הדחקתי את המחשבה לתא
אפור שהלך בטל.
התפוצצנו מצחוק. "ידעתי", היא אמרה. "ידעתי שאתה יכול".

שבוע לאחר מכן כבר היינו בוושינגטון, בדרך לאולם. ליוויתי אותה
עד הכניסה לבמה.
בבת אחת נשאבנו לתוך המולה של מכובדים חנוטים בפפיונים, בראשם
2 המועמדים הראשיים לנשיאות, כל אחד בחלקו האחר של האולם,
נראים עצבניים מתמיד. סינוור אורות והבזק מצלמות מכל עבר. היא,
מילא, הייתה כבר רגילה, אבל עבורי כל זה היה חדש ומרגש.
"היית כזה ג`נטלמן עבורי", ג`ורג`יה מחצה אותי בתודה.
חייכתי והצדעתי לה, ממש כמו בפעם הראשונה. "מאם, איטס בין אה
פלז`ר אנד אן אונור טו סרוו יו".
ובו ברגע היא נעלמה לתוך הבמה, מהופנטת מתשומת הלב התקשורתית.

הייתי כמעט מחוץ לאולם כששמעתי את קולה.
"לייק אה וירג`ין. אייייייי. טאצ`ד ביי דה ורי פירסט טיים..."
פרצתי בצחוק מתגלגל ומיד הבטתי אחורנית. זה? זה השיר? ככה
כתוב? ראיתי אותה מקפצת לה, מפלרטטת עם נגן האורגן, משמניה
נעים לפי הקצב, פעם ימינה ופעם שמאלה. ואני... אני מחייך אליה
חיוך חצי מזויף כאילו היא עושה את זה הכי טוב שיכול להיות. רק
חסר שתתחיל לעשות בעצמה מעשה מגונה על המיטה האדומה. בעצם למה
לא?, חשבתי, כשראיתי אותה נהנית כל כך. באף מקום בחוקה לא כתוב
איך צריך לבצע את השיר. והיא הרי הפאט ליידי, כולם עפר לרגליה.
אז מה אם היא לא עושה ג`וגינג כל בוקר ופותחת את הרגליים לכל
שומר ראש חרמנטי ובמאי שרמנטי.

(נכתב במהלך מערכת הבחירות הבלתי נגמרת של ארה"ב)