הדס ניל / לחוצה |
אל השמיכה
שלא מכסה את העיניים
אל העורף שלו
שלא יקרא את הפנים
אל המזרון
שלא תצטרך לחוש את
המשקל של השנאה העצמית
אל החלון הזה
שכאילו מפריד בינה
ובין מה שהיא באמת רוצה
כמה שהיא פוחדת
שלעולם לא תשתחרר מהלחיצה
הזאת,
עוד מעט ותשאיר גופות
של פגים על הסדין.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|