(I)

מה את כותבת לך
בשעה אפורה כזאת
של בוקר,
מה את משרבטת שם
עם הדיו האישי הזה
למה אני אף פעם
לא יכול לקרוא בין
השורות שאת מפזרת
אני רק נתקל בהן
ונופל,
ואת עם התמימות המעושה
שלך, מושיטה לי יד,
אף פעם לא את היד
הכותבת
והחיוך על פניך מתנצל
על המכשול הבא,
אני כ"כ חבול ועייף
איפה את?
למה את לא ישנה לידי?
בואי ננוח כבר.


(II)

אור מתגנב מאחורינו
נושך אותנו נשיכות
קטנות של אזהרה
"לא נשאר עוד הרבה זמן"
אפילו שאנחנו מתחת לשמיכה
החום גם הוא מתחיל לארוז
עצמו מבין אצבעותינו
השלובות,
הבוקר הזה נותן בנו אותות
של סיום,
גם אם הלילה השארת בי
אותות שרואים בבוקר,
הריח שלך חולף מהר מדי
והמגע שלך מתערפל
עד הלילה,
היקיצה הזאת, הקץ הזה
כל בוקר- זה שובר.

(III)

בוקר,
אור שמש
אוטובוסים עוברים
החיים עוברים מחוץ
לחלון
באלכסון
גורם אסון
בתוך החדר
שקט
הוא ישן.
(טעויות נעשה כשנקום)