יש מין כדור כזה שמסתובב סביב עצמו.
הוא מתקדם במהירות ואז 'זבנג'. נחבט בעוצמה.
אין כמו לשבת בתא פרטי ולצפות במשחק בייסבול עם ארנולד.
ארנולד נורא זקן. הוא הולך לאט וכל צעד שהוא לוקח נראה כאילו
שהוא מתכונן להתיישב. כמעט ואין לו שיערות על הראש אבל את המעט
שנשאר לו הוא נוהג לקצץ פעם בשבועיים.
אני לא יודע בדיוק בן כמה הוא אבל אמא אמרה לי שהוא היה חייל
במלחמה הגדולה.
ארנולד מרים את השפורפרת ומזמין לי נקניקיות ושתיה.
מייד נכנס איש עם מדים כמו של שופט ומניח על השולחן מגש עמוס
וריחני של נקניקיות שאני הכי אוהב.
ארנולד לא אוכל. הוא אומר לי שאני יכול לאכול כמה שאני רוצה.
הוא מדליק סיגר ומשתעל.
לפעמים כשנמאס לי קצת מהמשחק אני מסתכל על ארנולד איך שהוא
מחזיק את הסיגר ומוציא עשן מהפה ומהאף.
יש הפסקה וארנולד שואל אותי אם אני רוצה פופקורן. אבל אני כבר
מלא מהנקניקיות. ארנולד מניח את הסיגר במאפרה וקם המכורסא.
"אני הולך לרוקן את מה שנאסף כאן", אומר ארנולד ותופח על
בטנו.
הוא הולך נורא לאט וצוחק.
כשהדלת של השירותים נסגרת אני מרים את הסיגר ולוקח שאכטה.
אני מרגיש כאילו בלעתי דינמיט כמו בסרטים מצוירים.
כל הנקניקיות שאכלתי מתפזרות על השטיח.
ארנולד יוצא מהשירותים ומתקרב אלי לאט לאט.
הראיה שלו כנראה לא כל כך טובה כי הוא לא רואה את השלולית
המסריחה שעל השטיח. הוא הולך ממש לתוך השלולית.
"מה הפסדתי?", שואל ארנולד. הוא בכלל לא מודע למה שמתרחש מתחת
לאפו.
"הינקיז מובילים", אני עונה בדיוק ברגע שארנולד מניח את רגלו
במרכז השלולית.
ארנולד מחליק ועושה גילגול באוויר.
הוא נוחת עם הפרצוף ברצפה ולא זז יותר.
איזה מצחיק הארנולד הזה. הוא עושה את עצמו מת.