עכשיו, כשאני מנסה להיזכר איך הכל התחיל, זה לא כל כך קל. אני
מנסה לגלוש בדמיוני לימים רחוקים, בהם תירצתי לעצמי כל מבט, כל
נגיעה. בהתחלה זה היה כי רציתי להיות מעודכנת בטרנדים של
הלבוש, אחר כך כי לא הייתי מרוצה מגודל החזה שלי, והייתי חייבת
להשוות את עצמי לבנות אחרות. חיבוקים ונישוקים על ימין ועל
שמאל, כל החברות שלי ידעו שאני הכי פתוחה, הכי קלילה. מסיבות
השינה אצלי הן הכי כיפיות, ממש חלומו הרטוב של כל זכר ממוצע-
חבורת בנות בלבני תחרה מנהלות קרב כריות. אני התעקשתי לשמור על
המסורת, פשוט כי זה היה כיף. לא כל יום יוצא לך לראות את חברות
שלך כבאלה בגדים...

הריח שלה
ואז, אז זה קרה. ביום סתווי אחד, היא הגיעה. במלוא הודה והדרה,
סיוון עמדה לה בכניסה לכיתה, מחפשת מקום לשבת. תלמידה חדשה,
סינריו ישן. תאמינו לי, זה לא משתנה גם בתיכון. עיניה נדדו
ברחבי הכיתה ונעצרו עלי. היא התקרבה בצעדים קלים, מציגה את
עצמה. אני, שכבר מזמן הלכתי לאיבוד בשביל הניחוחות שהגיעו
ממנה, חייכתי והצגתי את עצמי.
"היי, אני... אממ... אני עינב". סיוון חייכה בחזרה, מקרבת את
הכיסא שלה אלי, ואני כבר הייתי עמוק עמוק, טבעתי בקסם המופלא
הזה. דאמיט, מה זה הבושם הזה? מאיפה הוא? היא רקחה אותו בעצמה?
הריחה כל כך טוב...

הקול שלה
תוך שבוע בערך הפכנו לחברות- צחקקנו בהפסקות, התכתבנו
בשעורים... יום אחד היא הציעה שניפגש אחרי-הצהרים, היא צריכה
ללכת לקנות חליפה לקורס שהיא לוקחת בהגנה עצמית. נתתי לה את
המספר שלי בידיים רועדות וחיכיתי. מהרגע שחזרתי מבית הספר
ישבתי ליד הטלפון, חיכיתי. חיכיתי לשמוע את הקול המהמם שלה,
אומר הלו. מבקש אותי. אותי!
היא צלצלה (מוזר שבנות אף פעם לא מבריזות לבנות אחרות...)
והלכנו. בילינו אחר-צהרים נהדרים, ואפילו אני קניתי חליפה. מה
יש, אני לא יכולה לנסות ללכת קצת מכות?
המשכנו להסתובב בקניון, בין החנויות. פתאום, בלי שום אזהרה,
שמעתי את עצמי מציעה,
"מה דעתך לעבור במחלקת ההלבשה התחתונה? אין לי חזיית ספורט
למחר..."
סיוון הסכימה ופנינו לעבר המחלקה.

המראה שלה
היא היתה הדבר היפה ביותר שראיתי מעודי, אין ספק. בבוקסר
וגופייה, בחוטיני וסטרפלס... המחזה היה מקסים. מדדנו ומדדנו,
משאירות מאחורינו ערמות ענקיות של חזיות ותחתונים שלא נקנה.
המוכרות כבר התחילו להזעיף פנים, התקרבה שעת הסגירה ורק אנחנו,
מתפקעות מצחוק למראה תחתוני הסבתא הענקיים של אחת המוכרות
שבלטו מתחת לטייץ שלה, עוד לא בחרנו מה לקנות. לבסוף קנינו
חזיות ספורט תואמות בצבע סגול בהיר, ו... זהו. מה, לא מספיק?

המגע שלה
קבענו במתנ"ס בשעה של החוג, היא הגיעה כמה דקות מוקדם יותר,
לפטפט קצת עם המדריך. אני לא יכולה להגיד שלא קינאתי, בשבוע
וחצי שהכרנו התקרבנו המון, והתחילו להיות לי רגשות כלפיה.
הרגשתי מוזר, כאילו כל מיני חלקים של פאזל משונה למדיי מתחברים
זה לזה. הבהייה בבנות כיתתי, האופוריה אליה אני נכנסת ברגע
שאני מריחה את הבושם שלה... חשבתי שזה סתם שלב שכזה, זה יעבור.
בגיל הזה הדברים עוד לא בטוחים, אני עוד לא בת 16 ולא צריך
למהר לקבוע את הזהות שלי. יש זמן. בינתיים... כדאי שאני אגש
לעברה ואתערב בשיחה.
"אני אשמח לעבוד איתך, סיוון," אמר המדריך בחיוך, "אני תמיד
עובד עם אחת התלמידות כשיש מספר לא זוגי של אנשים."
"היי עינב," היא חייכה, לא מבינה עד כמה נפגעתי באותו הרגע.
"את לא... את לא אמורה... לא קבענו שנעבוד ביחד?"
"שלומי אמר שצריך לעבוד בזוגות של בנים-בנות... אבל הוא אמר
שהוא ישדך לך איזה עוזר-מדריך חמוד לאימון."
לא רציתי עוזר מדריך חמוד, רציתי חברה חמודה שתתאמן איתי. אבל
לא היתה לי ברירה, הייתי חייבת להתאמן עם יניב, עוזר-מדריך
נחמד אבל... מכאיב למדיי. כל הגוף כאב לי בגללו, לא יכולתי
לזוז. לקראת סוף האימון השתחלתי לשירותים בלי שאף אחד ישים לב,
וכעבור כמה דקות גיליתי שבעצם... כן שמו לב. היא שמה לב. היא
שמה לב!
"מה קרה, סוויטי?" היא שאלה לשלומי.
"כל הגוף כואב לי... אני הרוגה..."
"את רוצה מסאז'? אני ממש טובה בזה!" ברגע הזה איבדתי את הפוקוס
בראייה, זה התחיל להישמע כמו סרט למבוגרים בלבד, אבל לא שמתי
לב. היא הציעה לעשות לי מסאז'... הנהנתי בהסכמה, פשטתי את
החליפה ונשארתי עם החזייה הסגלגלה.
המגע שלה... היה כל כך (!) נעים... ידי מלאך היו לה, אני
רצינית... היא התנשפה לי על העורף ממאמץ האימון, חום גופה
מתפזר סביבי.
הסתובבתי, מניחה את ידי על פניה. קירבתי את פני לשלה, זה הולך
להיות רגע קסום. זה מוזר, זה משונה, אבל זה פשוט היה
אימפולסיבי. כל החום הזה מסביב... הנשימות המתוקות שלה על
העורף שלי. רציתי אותה. זה היה סופי.
לא היה לי זמן להתעמק בעד כמה גדול השינוי הזה שאני עוברת, רק
רציתי לנשק אותה. התקרבנו... היה לי נדמה שהיא מסכימה. עצמתי
עיניים, ופתאום המגע שלה נעלם מעל כתפי. פקחתי את עיני, וראיתי
אותה מפנה את פניה לכיוון השני.
באותו רגע קמתי, ורצתי כמו שלא רצתי מעולם. כל גופי עוד כואב
מהאימון, הוצאתי את מירב הכוח שלי בלברוח. הרגליים שלי, לעומת
זאת, העדיפו להישאר במקום. התמוטטתי על האספלט, שומעת את צעדיה
של סיוון ברקע.
היא התקרבה, מביטה בי בעיניים גדולות וחומות, שיערה הכהה שנאסף
בצמה שנפרמה מעט מתנפנף ברוח הסתיו הקלילה.

הטעם שלה
היא ליטפה את שיערי השחרחר והקצרצר באצבעותיה, התקרבה אלי.
יכולתי להרגיש את הנשימות החמימות שלה על פני, בתוכי.
היה לה טעם מופלא שלא ניתן לתאר. תדמיינו את הדבר הכי מתוק
וטעים שאי פעם לשונכם נגעה בו... ותכפילו את זה פי מיליון.
יכולתי לשבת שם, מנושקת, לנצח. הייתי בסוטול, מעופפת. הרגשתי
בעננים. פקחתי עיניים ירוקות-חומות לעברה והתרחקתי ממנה לאט.
היא נתנה לי חיבוק חזק, גופה המזיע צמוד אלי, ושתינו ידענו
שזוהי רק ההתחלה...




הערת המחברת: לכל הבנות שמתכננות לשלוח לי תחתונים מבושמים
ושאר מתנות, אני מצטערת להודיע שאני (עדיין) סטרייטית. מי
יודע, אלוהים גדול... גם לכן יש תקווה, סוויטי'ס.