המטופל סובל מחוסר זהות סביבתית,
ממציא מושגים שעוד לא מוגדרים רשמית,
מסתכל במראה ולא מוצא מה לראות,
חושב שכבר יותר מדי קרה בשביל לתת לזה לקרות.
המטופל יודע שאין לו כבר מה להפסיד,
שהזמן כמעט נגמר ומעכשיו זה לתמיד.

המטופל סובל מחוסר אבחנה בין איכויות,
מרגיש שהנכון תמיד קצר יותר מסך הטעויות,
ולמה ירוק זה תמיד הדשא שממול,
ואצלך כל מה שהיה חופשי עכשיו כבול.
המטופל שואל שאלות אך לרוב אינו עונה,
כל אחד מוכר לו אשליות ביוקר והוא תמיד קונה.

המטופל סובל מרגש מפותח באהבות קצרות,
יודע לנצל את כל ההזדמנויות הנכונות,
לצאת לפעולה ולהיות פחות עצמו,
מה בעצם הוא עושה איתה ולמה היא איתו.
המטופל ימשיך עוד לחפש את כל ההגיון,
את טיפת השקט השקופה שלו בתוך השיגעון.




מלון ג'רמי, נתניה