ושוב אני כאן לבדי
לאן אלך לו רק ידעתי
בכספך כלל לא חפצתי
אני פה כי נאמר לי
הלילה מתקרב, והוא אתי בתוך הלב

ולפעמים אני הולכת
כשהעיר הזאת נרדמת
עליו חושבת ולנצח
רק אותו אני אוהבת
הלילה כה נעים, אם רק עליו בראש חולמים

לבדי
חולמת שהוא כאן, אתי
לבדי
אתו עד אור הבוקר
איננו
אך זרועותיו אוחזות בי
גם אם דרכי תאבד, יודעת -
הוא תמיד ימצאני

במטר
המדרכה בוהקת
בנהר
הלבנה זוהרת
ובחושך
כל העצים יאירו
לנצח רק אותו רואה
תמיד אתו נשארת

ואני יודעת - זה דימיון
מדברת אל עצמי ולא אתו
ולמרות שהוא כל-כך עיוור
אקווה - זה יכול להיות

אוהבת
כשנגמר הלילה
הוא לא כאן
הלבנה עזבה לה
איננו
ובלעדיו כואב לי
רק עץ חשוף וקנה הסוף
רק הם יהיו חברה לי

אוהבת
אך בכל יום לומדת
שתמיד
רק מחיי נמלטת
גם אם אמות
לו לא יחסר מאומה
חייו מלאו באושר
שכמוהו לא אדע

אוהבת, אוהבת, אוהבת
לנצח בלעדיו...

(על פי מוסיקה של קלוד מישל שנברג, המילים של אלן בובליל,
הרברט קרצנר, ז'אן מארק נטל, טרבור נון וג'ון קאירד והתרגום
שלי, אבל שורה או שתיים של אהוד מנור. מקווה שנתתי את הקרדיט
לכל מי שצריך)