אני לא יודע מזה היה זה היה כאילו משהו שהתגלה... ורק אנחנו
ראינו את זה... וזה היה בשמיים וזה זז וזה היה פרצוף... וזה
היה כל כך ברור שיכולנו לראות תווי פנים... ושנינו ראינו את
זה.. רק שנינו.
והוא קרץ... וזה היה יפה.
ואז חייכת אליי. ואני עמדתי שם... ואהבתי אותך.
זה היה נס... לא סיפרתי את זה לאף אחד.... גם היא לא.
אבל עכשיו סיפרתי את זה.
ואני חלמתי... ואני הייתי.

עברו 4 שנים מאז המקרה.
היא זוכרת את זה ?
אנחנו לא מדברים יותר. היא כנראה התבגרה. היא חושבת שאני לא.
ואולי זה בעצם ההפך ?
אז אני לא בוגר... אבל אהבתי אותה
ואני עדיין.
ועכשיו היא חושבת שכל העניין הזה היה שטויות.
למה היא לא מבינה שעדיין יש ניסים ?
היא לא מאמינה בכלום
שונאת את ה'.
שונאת את העולם.
אבל בכל זאת חיה כל יום עם הצביעות המסריחה הזאת בעולם.
כי היא מציאותית.
ואני לא.

אז עכשיו אנחנו כבר לא חברים. לא מדברים .
ואני רק מקווה... שיום אחד שניפגש ונראה את זה...
וזה יחזיר לה את האמונה.