אז התחלנו לצאת,אם לומר את האמת מההתחלה העניינים לא נראו
טוב.
לא מתאימים זו מילה יפה בכדי לתאר את הקשר שלנו.
אבל באיזשהו מקום הערצתי אותו,הוא היה בוגר,רציני,דומה כי ידע
תמיד מה הוא רוצה מעצמו ומהחיים.
שבועיים לאחר מכן הוא החליט להכיר לי את אמא שלו ואני נורא
שמחתי
חשבתי לעצמי,הנה,זה הצעד הרציני הבא.
נפגשנו ברכבת והוא אסף אותי בדרך לביתו,הייתי שם כמה וכמה
פעמים אבל היא הייתה בחו"ל ולכן לא יצא לי לראותה.
הוא סיפר לי רבות עליה,היא מרפאה בעיסוק ועובדת עם ילדים קטנים
וכתחביב/עבודה צדדית היא גם "מתקשרת","מדיום",
יש לה כוחות לחזות דברים וגם להסתכל לתוך העבר ואני כמובן
מצאתי דבר זה נורא מלהיב.
באחת השיחות הראשונות שלנו הוא אמר לי שעד היום כל מי שהביא
הביתה היא יכלה להגיד לו תוך שניות מה טיבו של אותו אדם ואם
התחלת קשר איתו כדאית,רוב המקרים כך סיפר,היא צדקה.
אני כמובן חשבתי לעצמי:"איזה יופי,היא בטח ממש תתלהב כשתראה
אותי,היא בטח תחדור עמוק לתוכי ותראה כמה טובה וכמה מעניקה
ונותנת אני. שילוב של פנימיות וחיצוניות זו תגרום לה להיות
מאושרת שאני יוצאת עם הבן שלה".
נכנסנו לבית,הוא אחז בידי והוביל אותי לכיוון המטבח שם ישבה
אימו
וביתה הקטנה.
אני נורא התרגשתי,היה לי נורא חשוב לא לאכזב אותו ולהרשים
אותה.
"אמא תכירי,זו איב".
היא הסבה מבטה אליי,בחנה אותי מכף רגל ועד ראש ופלטה באדישות:
"שלום" וחזרה לעיסוקיה.
"טוב,אנחנו עולים לחדר"
לקח אותי שוב בידי ומשך אותי לכיוון חדרו.
שתקתי,לא ידעתי למה היא הסתכלה עליי בצורה כזו וגם לא ייחסתי
לכל הרבה חשיבות,פשוט שמחתי שהחלק הזה נגמר,הנה, לפני כשבוע
הכרתי את אבא שלו שחי בנפרד עם אשתו החדשה והם מאוד מחבבים
אותי ועכשיו סוף סוף הכרתי את אמא שלו ולמרות שאין לי מושג מה
היא חושבת עליי...העיקר ששלב ההיכרות עבר.
ישנתי אצלו באותו ערב ולמחרת בבוקר הוא לקח אותי לבסיס.
הקשר המשיך להיות מוזר ורצוף ריבים אבל ככל שנמצאים יותר ויותר
אחד עם השני לומדים לקבל מגרעות וחולשות ולאהוב ...לא משנה מה.
בסוף השבוע באתי לישון אצלו,לא נראה לי שאמא שלו ידעה מהענין
מכיון שבבוקר היא פתחה את דלת חדרו ונראתה די מופתעת לראות
אותי שם כורכת זרועותיי סביב הבן שלה בלבוש לא צנוע במיוחד.
היא הסתכלה עליי בצורה מוזרה מאוד וסגרה את הדלת.
הערתי אותו ואמרתי לו:"אל תשאל אילו פדיחות,אמא שלך נכנסה
וראתה אותנו ביחד במיטה.נראה לי שהיא לקחה את זה די קשה,מה,לא
אמרת לה שאני כאן"?
"לא נראה לי שהספקתי להגיד לה,אבל מה זה משנה,היא צריכה ללמוד
לדפוק לפני שהיא נכנסת".
לאחר כמה דקות הוא ירד למטה להכין לנו ארוחת בוקר ובעודי רואה

טלויזיה אני שומעת צעקות קולניות אבל לא יכולתי לשמוע בדיוק על
מה
מדובר. שתי דקות לאחר מכן הוא נכנס בסערה לחדר:
"בואי,בואי נלך מכאן,אני לא רוצה להישאר כאן אפילו דקה אחת
נוספת. אני שונא אותה ,אנחנו כל הזמן רבים,אני פשוט לא יכול
לחיות ככה יותר"
שאלתי אותו מה קרה שם למטה,על מה הוא רב עם אמא שלו ולמה הוא
כ"כ נסער אבל הוא רק רצה להתלבש ולעוף משם.
נסענו אליי הבייתה.
בשבילו הבית שלי היה גן עדן,מקום מבטחים,ההורים שלי פינקו אותו
האכילו אותו,אהבו אותו והוא כל כך אהב אותם ואני כל כך אהבתי
את ההרגשה הזו שהם נתנו לו,הרגשה של שייך.
עם אמא שלו הוא כל הזמן רב והבית שלי היה מקום המפלט שלו.
אנחנו כבר 3 חודשים ביחד ומאז אותו מקרה,לא זכיתי לבקר בבית
אימו. כששאלתי אותו למה אנחנו כבר לא הולכים לבקר הוא ענה לי
שהוא לא רוצה ללכת לשם ולריב איתה וכי הוא מתכוון לעבור ולגור
עם אבא שלו.
הייתי מופתעת ממה שהוא אמר לי ושאלתי אותו אם המצב עד כדי כך
גרוע והוא ענה לי שכן ושבעצם הוא כבר דיבר עם אבא שלו ועוד
היום הוא עובר לשם.
אז למרות שהתגעגעתי לאחיותיו אשר גרו אצל אמא שלו,הסכמתי עם
ההחלטה ומאז היינו רק אצל אבא שלו.
ב - 3 החודשים האחרונים מצבו הנפשי התדרדר ולא היה לי מושג מה
הסיבה,כל יום הוא היה נראה לי יותר ויותר מדוכדך ועצוב והוא
אמר לי שזו העבודה המעצבנת שלו והלקוחות הבלתי נסבלים שיודעים
לצעוק ולא להקשיב.
בדיעבד אני יכולה להגיד שדבר ענק מיימדים ישב על ליבו,איך הוא
נשאר כל כך חזק למרות הכל...רחוק מבינתי.
יום אחד חזרנו מקניות היישר לביתו של אביו התיישבתי על הכורסא
בסלון והתחלתי לדבר עם אשתו של אביו.
הוא נכנס לחדר ולאחר כמה דקות יצא לסלון,נעמד מאחוריי וליטף את
שיערי. הוא רכן לעברי ולחש לי:
"בואי לחדר,אני צריך לדבר איתך".
קמתי והלכנו יד ביד לחדר.
"כדאי שתשבי"...
"אתה יכול להסביר לי מה כל הרשמיות הזו"?
"קודם כל תשבי".
התיישבתי.
"תראי,קשה לי..קשה לי כל כך אבל אני פשוט חייב להגיד זאת לפני
שאתפוצץ"
"מתוק שלי,מה קרה"?
הוא לקח נשימה עמוקה ...והחל לדבר:
"אני לא יודע אם שמת לב אבל אמא שלי ... לא אוהבת אותך".
אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי כבדה כל כך כמו שהרגשתי באותו
הרגע.
"ז"א,לא אוהבת זו מילה קלילה יחסית..אני רוצה שתקשיבי לי עד
הסוף ותתני לי להסביר"...
"ביום הראשון שהבאתי אותך אליי הביתה אמא שלי הרגישה שמשהו לא
בסדר..לאו דוקא בך אלא משהו בכלליות לא בסדר.
עוד באותו ערב היא הלכה ותיקשרה את עצמה,היא הגיעה לגילגול
הקודם...שלך איב.ובגילגול הקודם שלך היית גנרל רשע ואכזרי אשר
שלט ביד קשה בעבדיו..אני הייתי אחד העבדים שלך ואת התעללת בי
ללא הרף..כמה וכמה תמונות היא תקשרה מהגילגול הקודם שלך ובכולם
אני הופעתי ובכולם את היית השליטה האכזרית ואני הייתי נתון
למעשיך האכזריים.
את כל מהלך התיקשור היא הנציחה בכתב...כתבה עם עיניים עצומות
את כל אשר ראתה.אבל לא העזה להגיד לי כלום ומאידך טיפטפה לי כל
הזמן שהיא לא חושבת שאת הבחורה בשבילי וכי יש בך משהו אשר לא
מוצא חן בעיניה.אבל אמרתי לה שזוהי הדעה שלה וזכותה לחשוב כך
אבל אני אוהב אותך ואני אמשיך להיות איתך לא משנה מה.
"באמת תודה רבה לך" מיררתי בדמעות "אני כל כך מאושרת שעמדת על
שלך"
"איב,די,אני מספר לך משהו כבד מנשוא שיושב על ליבי כבר 3
חודשים ואני רוצה לספר לך עליו ושתתני לי לדבר עד הסוף.
באותו יום שישנת אצלי בסופ"ש,היא באמת לא ידעה שאת כאן מהסיבה
הפשוטה: היא אמרה לי שהיא לא מוכנה שתדרכי בביתה,היא לא הסכימה
לראות אותך ולא הסכימה לשמוע ממך. היא טענה שאם אני לא מקשיב
לה ונפרד ממך היא לא תקבל ותכיר בך לעולם! ובאומרה את הדברים
האלו היא הגישה לי את התיקשור שכתבה אז באותו הלילה".
בשלב זה הוא כבר החל לבכות..פעם ראשונה שראיתי גבר בוכה בצורה
כזו שוברת לב.
"מאותו הרגע שהיא אמרה לי את זה דיברתי עם אבא שלי והחלטנו
ביחד שאני אעבור אליו לתקופה מסוימת"
"אז רגע,עברת דירה בגללי?? ולא בגלל שאתה רב עם אמא שלך?"
"אני כן רבתי עם אמא שלי...בגללך."
"אני פשוט לא יודעת מה להגיד לך פשוט אין לי מילים...אני פתאום
מתחילה לקלוט מה קורה כאן,אני פתאום מתחילה להבין למה לא הייתי
בבית שלך 3 חודשים שלמים!
אני פתאום קולטת למה אמא שלך התנהגה אליי בצורה כזו...
אני באמת חושבת שצריך לסיים את הקשר הזה כאן ועכשיו"!
"לא איב,לא! לא סיפרתי לך את כל זה כדי שתעזבי אותי,אני רוצה
להיות גלוי איתך אני רוצה שתדעי הכל.
אז אמא שלי פסיכית נכון! אבל אל תשכחי שהיא רוצה לטובתי והיא
פשוט מתנהגת כמו אמא שאוהבת את הבן שלה"
"כך מתנהגת אמא שאוהבת את הבן שלה??? אתה צוחק איתי נכון?
כך מתנהגת אמא שיצאה מבית משוגעים!!!
איך היא יכולה לחשוב ככה?"
התחלתי ממש להתפרק לו מול העיניים...פשוט נשברתי...
אף פעם לא קרה מצב בו הייתי שנואה ואו לא אהובה אצל המשפחות של
חברים שלי.
לקח לי זמן ...המון זמן...להתגבר על הכל.
אבל לא היה צריך הרבה בשביל להחיות את הזיכרון ההוא ..
התחלתי לתעב אותה...איך היא יכולה לשנוא אדם שהיא אפילו לא
הכירה אפילו לא דיברה איתו.זה כבר לא שנאה,זה הרבה מעבר! איך
היא יכלה לעשות זאת לבנה? הוא הרי נקרע בינה לביני..
משכנו את הקשר 3 חודשים נוספים אבל אמא שלו העכירה כל טיפת
אהבה והערכה שנשארה בקשר שלנו...
נאלצתי לסיים אותו ... ואני לא מצטערת על כך אפילו לשניה.
כל מה שלא הורג מחשל!
גם הוא יבין את זה מתישהו...אני בטוחה.