גל שני / שדות הזיכרון |
אני פוסעת עם דמותך.
מילות אהבה ועצב לוחשות באוזניי,
מרפרפות על פני כרוח סותרת.
על שמיכת נוסטלגיה אנו שרועים,
זה לצד זו.
נגיעה ללא מגע,
קול אהבתך נדם.
גשם הדמעות מרטיב את פני,
ובבואתך מטשטשת.
ואתה - קולך דמם.
בשדות הזיכרון - שרדה האהבה.
געגועים הם נחלתנו הנצחית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|