אחרי שסבא מת, ההורים שלי מאד כעסו. הסתבר שהוא בזבז את כל
הכסף שהיה מיועד ללכת אליהם. היו להם הרבה תוכניות לכסף הזה -
אבא רצה לנסוע לקריביים עם אמא, אמא רצתה להוציא חוזה על אבא
ולנסוע לקריביים לבד.
על מה הוא בזבז אותו, תשאלו? על שירונים. היה כותב שירים
קצרים, מוזרים, ומדפיס אותם על כרטיסי קרטון קטנים בבתי דפוס.
לסבא שלי היה לא מעט כסף, אבל הוא בכל זאת הצליח להוציא את
רובו המשמעותי על הדברים האלה. לא שזה צריך לעלות כל כך
הרבה... סך הכל שירים תמוהים כאלה, כמו זה, שהוא נתן לו את
הכותרת - 'אפור':
"למעלה, גבוה מדי,
הצידה, חוסם.
הולך, נופל, טועה, שואל,
צפוף מדי, סגור עלי,
חלון, אסון, רצפת בטון,
סולל שונא סולל בונה."
אחר כך היה עומד ומחלק את הכרטיסיות האלה בכיכר מלכי ישראל,
ויותר מאוחר בכיכר רבין. אנשים היו חושבים שהוא מוזר, לפעמים
היו נותנים לו קצת כסף. כששאלנו אותו, הוא היה אומר שהוא מבצע
ניסוי חברתי, ויותר מזה לא הסביר.
אחרי שהוא מת, והוצאנו את כל הדברים מהדירה שלו, מצאנו המון
קרטונים מלאים בכרטיסיות כאלה. היה גם קלסר אחד של רשימות שהוא
כתב. אבא אמר לי לזרוק אותו, אבל אני שמרתי את הקלסר, כי חשבתי
שכדאי שתהיה לי איזה מזכרת מסבא (הוא היה הסבא היחיד שהכרתי,
והוא גם היה נחמד, למרות המוזרויות שלו). חוץ מזה, אמא חינכה
אותי להיות פולני טוב - לא זורקים שום דבר לזבל.

את הקלסר שמתי באיזה ארון, ושכחתי ממנו. נזכרתי בו שוב רק אחרי
חמש שנים, אחרי סיום בית ספר, אחרי הצבא, כשנסעתי לטיול בארצות
הברית. בניו-יורק, בסיור מודרך לפסל החירות, עברתי ליד איש זקן
אחד, שעמד בכניסה וחילק משהו. הוא מושיט לי יד עם כרטיס. כבר
התכוננתי לדחות את ההצעה המפתה (אני אף פעם לא לוקח את השטויות
האלה), אבל מבט חטוף בכרטיס, בצורה ובכתב, הזכירו לי את כל
אותן אלפי כרטיסיות שזרקנו מהדירה של סבא בזמנו. לקחתי ממנו את
הכרטיס. לא הספקתי לקרוא, רק להסתכל ולראות שזה באמת שירון,
כמו אלה שסבא היה מחלק. דחפתי אותו לכיס. אחרי חודשיים חזרתי
לארץ ופרקתי הכל. הכרטיס היה שם, בתחתית התרמיל. הסתכלתי עליו.
הכותרת הייתה Speaking English.
"Strange and useless,
Circle in a square,
Too many words,
Not enough sound in there."
מוזר ובלתי מובן. בדיוק כמו השירים של סבא. כל המחשבות על סבא
ועל השטויות שלו גרמו לי להיזכר בקלסר, שבעצם מעולם לא קראתי.
אחרי חיפוש קצר בארונות הצלחתי לאתר אותו. פתחתי אותו והתחלתי
לקרוא בדפים צהובים מיושן.
"01.04.1986 - זהו תאריך תחילת ניסוי השפעות שירה תת-מודעת.
הפקתי שירון ראשון ב-1000 עותקים - 'פסים לבנים פסים שחורים':
"כדור מתגלגל,
ילד נופל,
הצפיפות מדבקת,
הזמן קצר. צריך
להגיע לצד השני."
קיבלתי קצת יעוץ מהמרצה של הקורס בנושא הפסיכולוגיה של
התת-מודע באוניברסיטה. כמובן שאין לו מושג למה בדיוק שאלתי את
השאלות, או איך הן מתחברות ביחד. אני מתכוון לחלק את הכרטיסיות
כאן, ליד הבית, ובמידה ואני צודק, תוך מספר חודשים יהיה פה
בכביש מעבר חציה. בחרתי להתחיל במעבר חציה מכיוון שמדובר בהליך
פשוט יחסית, שדורש רק פניה של מסה מספקת לרשויות, ללא צורך של
השפעות בדרגה שניה ושלישית. להלן הפירוט המתמטי של הדרך בה
אמורה להתנהל ההשפעה המצטברת של הכרטיסיות..."
זה היה די מסקרן, אבל העמודים הבאים כללו המון נוסחאות
במתמטיקה, אותיות ביוונית וציורים של עיגולים וחיצים. יותר מדי
בשביל הארבע יחידות מתמטיקה שלי. סבא היה מורה למתמטיקה, אבל
לא היה לי מושג שמורים למתמטיקה באמת יודעים לעשות יותר מאשר
לחשב 5x = 9. ניסיתי לדלג קצת, אבל קטעי הטקסט הבאים פשוט היו
הסברים בעברית של כל המתמטיקה. דפדפתי בקלסר - רובו נראה לי
באותו הסגנון. ויתרתי והחזרתי אותו לארון (תמיד פולני).

רק שנה וחצי מאוחר יותר, במהלך שנה ב' באוניברסיטה וניקוי
יסודי של הדירה, נתקלתי בקלסר שוב. אחרי מספר קורסים במתמטיקה
וקורס בתורת המשחקים הבנתי קצת יותר, וידעתי לכנות את בשמות את
כל הסיגמות והאומגות (גם אם לא אהבתי אותן).
התחלתי לקרוא שוב, מההתחלה. לא בדיוק ראיתי לאן הוא הולך עם
המתמטיקה הזאת, אבל הבנתי את הכיוון הכללי. זה כאילו הוא מסתכל
על השפעת משתנה כלשהו על האוכלוסייה, מתוך ציפייה למאורע
מסויים שיתרחש, ובחינה של הדרך בה אותו משתנה מגדיל את הסתברות
המאורע. ההסברים שלו די עזרו לי. זה נראה כאילו הוא ארגן את
המספרים כך שההסתברות בהשפעת המשתנה (הכוונה הייתה לכרטיסיות,
תארתי לעצמי) תהיה גבוהה הרבה יותר מההסתברות הבסיסית. המשכתי
לקרוא. היו שם עוד כמה שירים לא מובנים, משולבים בעוד כמה
נוסחאות, אבל אז הגעתי לקטע הבא:
"חיוני שהכרטיסיות יהיו בלתי מובנות באופן מודע. ההשפעה
האמיתית יכולה להתרחש רק בצורה תת מודעת, ולכן גם המסר חייב
להתקבל בצורה זו. ככל שהמאורע הרצוי מורכב יותר, כך יש צורך
בהשפעה על כמות אנשים גדולה יותר, ממספר כיוונים שונים, וכן
במסר עוצמתי יותר, על מנת לדחוף את המסר הלאה לאנשים נוספים,
בצורה עקיפה - ללא כרטיסיות."
האם סבא באמת האמין שהוא יכול להשפיע על אנשים באמצעות
השירונים האלה? ואיפה המסר הזה שהוא מדבר עליו? ככל שהמשכתי
לקרוא, הדברים שעשה סבא נשמעו הגיוניים יותר, אבל גם מטורפים
יותר, הרבה יותר. קראתי עוד ועוד מהקלסר, עד שהבנתי את רוב
הדברים.
הוא התחיל מקבוצות מדגם של שירים שהפיץ בשכונה שלו בקרית אונו.
החמשירים הראשונים שהפיץ היו בסגנון קצת מחוספס, הוא כותב.
לזה הוא קרא "רשימת קניות":
"לקום בצהרים,
שעון מעורר,
גבינה ירוקה,
חובה לסגור את המקרר.
מחסור בירקות -
משהו חסר."
כתוב בקלסר שהסופר השכונתי שתמיד היה שם, נסגר תוך ארבעה
חודשים מתחילת ההפצה של השיר הזה, ובמקומו נפתח סניף של קו-אופ
הריבוע הכחול. זה שכנע אותו שהשיטה שלו עובדת. יותר מאוחר
הקו-אופ העלו את המחירים שלהם, ואז כתוב בקלסר שהוא סגר גם
אותם, בעזרת
"מבהיק וגדול,
מצולע כחול כחול,
בפנים הכל אור,
אבל זה בעצם שחור."

הוא רשם בקלסר שהוא הושפע מאד מ'חולית' של פרנק הרברט,
ו'המוסד' של אסימוב. הרעיון של הטיית אוכלוסיות לכיוונים
רצויים, תוך שימוש באמצעים עקיפים, נראה לו חביב מאד. הוא גם
היה מספיק מטורף בשביל לנסות ליישם אותו. בדרכיו שלו, כמובן.
למעשה, הוא רשם במספר מקומות שהוא מתפלא שלא יותר אנשים עושים
את זה.
על פי סבא, אין גבול לתמרונים שאפשר לבצע בעזרת השיטה.
הוא כתב שם שהוא התחיל לעבוד בעניין חקיקה דמוקרטית, הוא פיזר
שירים שלטווח הארוך אמורים להביא לייסוד חוקה לישראל. הוא גם
ניסה לעבוד למען השלום, אבל הוא קצת נרתע אחרי שרצחו את רבין.
נראה שהוא חשב שזאת אשמתו, באיזשהו אופן מסוים וחלקי. הוא
הפסיק לחתור לכיוון הזה לתקופה מסויימת, וניסה לפתח את השיטה
כך שההשפעה שלה תהיה גם מחוץ לגבולות הארץ.
הוא התחבר עם עוד מישהו בארצות הברית, עוד איזה זקן תמהוני
כזה, ושניהם היו מתכננים איזה שירים לפרסם. סבא הכניס הערת
שוליים בתחילת 99, שהוא מאד מרוצה מההתערבות של ארה"ב במשבר
בקוסובו, ושזה מוכיח שבמדינות מערביות השיטה שלו יכולה לקצור
פירות עוד יותר מרשימים מאשר בישראל.

לקראת סוף הקלסר הוא כותב כמה קל היה להשפיע לכיוון שלום עם
ירדן, במצב שבו אין צורך בהרבה דחיפה, אבל במצבים אחרים, הוא
כותב, כמו שלום עם הפלסטינאים, כנראה שתידרש גם השפעה על הצד
שלהם. כשאני חושב על זה, ונזכר שהיו גם המון כרטיסיות בערבית
שזרקנו מהדירה של סבא, ממש עצוב לי שהוא מת לפני שסיימנו לחתום
על הסכמי השלום.

עברה כמעט שנה מאז שגיליתי את הקלסר. לא שהשתכנעתי לחלוטין
שהשיטה של סבא עובדת, אבל אם יש אפילו סיכוי קטן שזה נכון, אז
אני חייב להמשיך את העבודה שלו. התחלתי בקטן, 'גלי רדיו',
שפרסמתי ב-2000 עותקים:
"שוב ושוב ושוב,
אני שומע.
שוב ושוב ושוב,
אני דומע.
אני יכול לסובב את הכפתור."
ובאמת שמעתי שהפופולריות של גלגל"ץ ירדה קצת.
לא יודע, יכול להיות שזה מקרי. בכל מקרה שווה לנסות. כבר חצי
שנה שאני מנסה להעלות את הדולר, וזה סוף סוף עובד. זה לא לגמרי
חד-משמעי, ויש עוד כמה דברים שלא הבנתי מהקלסר, אבל התוצאות
יפות. רק מה, לחלק אותם בכיכר רבין זה כבר לא מספיק בשביל
המטרות שלי כרגע. אני מנסה למצוא מדיות חדשות לחשוף בהם את
השירונים. נראה לי שזה יכול לעבוד...