זה נורא קל לאהוב לאנשים, צריכה להיות סיבה בשביל לשנוא...כי
בדרך כלל אנשים אוהבים אחד את השני וגם אם לא הם לא שונאים
ממש!
אבל אז, כשמישהו עושה טעות, אולי זה אפילו בכוונה, שמישהו לא
מבין ומנסה לעזור אבל בעצם הורס, אז אנשים מתחילים להתעצבן,
ונכון, יש להם סיבה ואז הם כועסים, ואולי מתחילים לגלות רגשות
שנאה מבצבצים מתוך הלב מנסים לסכסך. ואז מתחילים לריב ואפשר
להרגיש את הזרם החם שעובר בורידים, האדרנלין משתחרר בכעס
מתערבב בדם ואז אין מקום בורידים הם רוצים להתפוצץ, בגלל זה הם
גם נהיים כל כך בולטים כשכועסים.
זה כל כך קל להאשים, כי אף אחד בעצם לא רוצה לצאת אשם בשום
מקרה, אנשים אמיצים וחזקים הם אלו שמודים באשמה, ואחר כך גם אם
הם מודים זה לא תמיד עוזר להם, הנזק נעשה, זהו בדרך כלל אין
דרך חזרה. ואז מוצאים סיבה, אתה אשם בגלל ש...ואז מתחילים
לשנוא...לעיניים נהיית צורה כזאת...מפחידה והגבות עולות למעלה
בכעס ואז הדרך לשנאה היא קצרה מאוד - מילה אחת לא במקום, וזהו
עכשיו אתה שונא, ויקח הרבה זמן עד שתסלח, עד שתבין שאולי קצת
הגזמת, ואולי לא תבין את זה לעולם, והזרם הזה שעבר בדם,
והרגשות האלו של השנאה שביצבצו ורצו לסכסך יהיו מרוצים מעצמם,
מאוד אפילו. ואז יבואו הבועות של האהבה הן יכלאו אותן בתאים
כמו בכלא ואז הן יאהבו, וזה יהיה כיף אבל תמיד הן יזכרו שזה כל
כך קל לשנוא...