היא הופיעה בפרסומת ולמרות שאני שונא פרסומות, התאהבתי בה.
כולם אמרו לי, צא מזה, אתה משלה את עצמך, אבל לא יכולתי היא
הייתה מושלמת כל כך.

פעם עוד הייתי צופה בטלויזיה, היום כבר לא, במקרה ראיתי אותה,
עכשיו אני שוב צופה בטלויזיה. אני שונא פרסומות, חוץ מהפרסומת
שלה, היא משהו מיוחד, אחר.

אני בנאדם די מופנם, אין לי הרבה חברים, כי בשכבה אנשים לא כל
כך אוהבים אותי, אבל זה בסדר, כי אני לא כל כך אוהב אנשים, הם
באים והולכים...
אבל אותה אני דווקא אוהב, את ההיא מהפרסומת, הלוואי שרק ידעתי
את שמה.
בלילה חלמתי חלום, הייתי בתוך אולם מבריק, ברקע שמעתי קול קצת
,איך לומר, מתכתי כזה: "רצפה זו נשטפה בסופר וקסלטונג".
הרצפה באמת הייתה מבריקה, על הקירות היו המון פוסטרים וכל מיני
מנורות בצורת בקבוקי בירה, זה לא היה הכי מתאים לאולם המבריק.
פתאום ראיתי אותה על פוסטר של פרסומת, היא קרצה לי, אני כמעט
בטוח ואז התעוררתי.

כל יום אני חוזר הביתה וצופה בטלויזיה, צהריים עד ערב, אני
כמעט משתגע מכל הפרסומות, אני כל כך שונא אותן, אבל אז אני
רואה את הפרסומת שלה ואני נרגע, וככה זה ממשיך אבל נדמה לי
שהפרסומת שלה משודרת יותר ויותר ולאט לאט משתלטת על המסך.
לפעמים יש עם מי לדבר על זה, אבל החבר או שניים שיש לי כל הזמן
מפצירים בי להתעורר ולהפסיק לחלום עליה, אבל אני לא אכפת לי,
החברים האלה באים והולכים.

בלילה שוב חלמתי עליה, והפעם היא יצאה אליי מהטלויזיה, היא
מלמלה כל מיני דברים כמו: "והמחיר זול ביותר...", "לא תחזרו
לשיטה הישנה", היא הקסימה אותי, היא נראתה כל כך מבולבלת, רק
ישבתי ובהיתי בה.
קמתי בבוקר, חיכיתי שהבית יתרוקן מאנשים ואזס התיישבתי לצפות
בטלויזיה. כמה שאני שונא פרסומות - במשך יום שלם לא היו
פרסומות שאני שונא...מצאתי ערוץ שמשדר את הפרסומת עם הבחורה
שלי 24 שעות ביממה, הבחורה שלי גם עשירה עכשיו, התמוגגתי כל
פעם מחדש כשראיתי אותה.

בלילה חלמתי שוב חלום, הייתי בחדר מלא במכונות כאלו, והיו שם
המון בנות, שכולן נראו אותו דבר, כולן היו הבחורה שלי, חשבתי
שהגעתי לגן עדן, הקירות היו מלאים בפוסטרים שלה, לא הייתי צריך
כבר אף אחד שבא והולך, היא הייתה שם ב"המוניה" כל הזמן.

בחדר צידי, היו שם עוד כמה בחורים. נכנסתי לשם, אחד מהם ניגש
אליי ואמר: "ברוך הבא"; "לאן הגעתי?", שאלתי, "הגעת למקום אליו
הגיעו עוד עשרות בחורים כמוך שהתאהבו בנערה הזו..."

התעוררתי שוב, החלום הזה היה מוזר לטעמי, תנו לי לספר לכם
משהו.
חלומות, בניגוד לפרסומות, אני אוהב, זה הרבה יותר כיף.
בבוקר כשקמתי, כבר לא הייתי בבית ספר, שכבתי באיזה חדר, קשור
למיטה, שמעתי קולות:

-"אני חושב שהוא מגיב, אני חושב שהוא יכול לשמוע אותנו!"
-"דוקטור, הוא ייצא מזה פעם?"
-"אני לא בטוח, מקרה כזה עוד לא ראיתי, הילד מנותק מן העולם אך
ניכר שיש לו פעילות מוחית עצומה!"
-"דוקטור, אני מגדלת אותו כבר 17..." "חכי רגע!!, לעזאזל, הוא
כבר לא מגי..."

מה זה היה לעזאזל?!?!?! יש לי פאקינג הזיות! אני פשוט שונא
אנשים, הם באים והולכים לי...פרסומת לעולם נשארת.