הוא מכיר 'אני' מזוייפת,
ילדה שקטה עם אופי סגריר.
הוא מכיר 'אני' אחרת,
או בעצם, בכלל לא מכיר.

ילדה טובה עם ערכים,
פרצוף תמיד מחייך ומאיר,
הוא לא יודע, לא מנחש,
איך כל עולמה חרב, מאפיר.


אהוב על ידה, אך עבורה הוא גם זר.
לא יהיה בשבילה גם מחר
בשבילו הכל מתבהר, בשבילה זה מוזר,
הוא חי בעתיד, ואילו היא,
בעבר.

הזמן ב'כאילו' מלכת עצר,
ה'הוא' עדיין נראה מאושר.
"תחזור!", הוא חזר,
גם אם נגמר,
מעין תענוג ממה שנישאר.