משה כהן היה ממורמר.
הוא לא הרגיש צורך להסביר מדוע הוא היה ממורמר, כי כל בן אדם
שקוראים לו משה כהן הוא ממורמר, לפחות אם הוא מודע לעצמו באופן
מינימלי.
הרי הוא לא יכול להיות סתם משה כהן, כי משה כהן הספציפי הזה
הוא בהחלט בעל אופי, ולכן כאות מחאה שינה את שמו למחרת יום
ההולדת השמונה עשרה שלו לשם חדש, מקורי, בעל אופי וחריג. חריג
במידה יוצאת ומטורפת מן הכלל.
וכך למחרת יום ההולדת שלו, ביום ראשון בבוקר, נכנס למשרד
הפנים, וגרם לפקידה שם לחשוב שהיא מצולמת לסרט מתיחות.
לאחר שלא נמצאו מצלמות, ולאחר שזה עבר את גבול הטעם הטוב
כבדיחה, הצליח משה כהן לשנות את שמו למוש קרצאץ.
מאחר וראה לא פעם סרטי ג'ימס בונד, ולמרות שבדרך כלל היה לטובת
הרשע, הציג עצמו כקרצאץ, מוש קרצאץ, ולאף אחד לא הייתה בעיה עם
זה, אלא להפך זה שעשע אנשים רבים ובלבל, בצורה לא פוגעת, את
האחרים.
לבנק לקח לא פחות משנה וחצי עד שעודכן במחשב כמוש קרצאץ. בשלב
הראשון השתנה שמו במחשב ל'מוישה הרדוף', בשלב מתקדם יותר הפך
ל'מוישק רצף', וכאמור רק כעבור שנה וחצי, אחרי די הרבה
קומבינציות אחרות, נכנס שמו במחשב כיאות.
כשהיה מספר לאנשים שרק הכיר, כי הוא בחר בשמו הנוכחי בשביל
עצמו ולא הוריו בשבילו, וכל זה לא כתוצאה מהפסד בהתערבות
מטופשת, בדרך כלל היה נשאל אם הוא ברח ממוסד מיוחד. לאחר
שהבינו שמוש רציני ולא כל כך משוגע, היו שואלים אותו מה,
לעזאזל, עבר עליו כשבחר מכל הקומבינציות בעולם, דווקא את השם
המגוחך והלא אמין הזה. בתגובה היה משלב את ידיו ומחייך
בסיפוק.
"פרמיטיבים כולם" חשב פעם לעצמו לאחר יום קשה "מה, לעזאזל,
עובר בראש של הורים שקוראים לבן שלהם משה כהן, זה מה שהם
צריכים לשאול. כשמישהו קורא לבן שלו בשם לא רגיל ולא בנאלי,
ולא משנה עד כמה זה מגוחך, זה הופך אותו להגיוני וצודק הרבה
יותר. למה רק אני מבין את זה?"

למוש קרצאץ היה אח.
שמו של האח היה יעקב כהן, שהיה אדם פשוט וצנוע, ומעולם לא חשב
לשנות את שמו, אך גם לא הוטרד כשמוש שינה את שמו למוש.
יעקב היה אהוב על הבריות, הוא היה אדם חביב ונחמד מהסוג שלא
עושה רע לאנשים, וכשעשה טוב לאנשים אחרים, לא היה עושה זאת
ממודעות יתר, אבל זה היה קורה הרבה.
מוש אהב את אחיו ומעולם לא חשב לחנכו או לשנות את דרכו התמימה,
כי בדרכו הרגילה היה שובה את הלב של כולם, ומאז ומעולם גם את
שלו.
כך יעקב היה תמיד אהוב על כולם, ומעולם לא היו מדברים עליו
רעה. אף לא פעם אחת.
חייו של יעקב, כמו של כל איש רגיל, היו יכולים להתחיל, להמשיך
ולהיגמר ללא שום הפרעות, אך החיים הם כמו קווים, לא תמיד הם
מקבילים ולכן הם חותכים אחד את השני. מתנגשים אחד בשני.
היה זה יום סתווי, כשתמימותו וכנותו של יעקב בלטו בטעות מול
העיניים הלא נכונות. היה זה אדם מרושע ואכזרי שהחליט שמעלותיו
ותכונותיו התמימות של יעקב יכולות לשרת אותו היטב.
היה זה גנגסטר ידוע שסבל מאגזמה בכף הרגל. הגנגסטר הידוע בכל
המזרח התיכון, כאיש המפחיד בעל חוש הטעם הגרוע ביותר בגלקסיה
הידועה לנו.
הוא גרם לפיטוריו של יעקב מעבודתו כשליח בחנות פרחים, ואילץ
אותו להתעניין במשלוחים מסוג אחר.
כך שביום אביבי אחד, זמן קצר לאחר שפרצה מלחמה בצד השני של
העולם, התחיל יעקב לעבוד אצל הגנגסטר מני סטונהארט.
באותו היום בו החל יעקב לשרת את מני לב האבן סטונהארט, ישב מני
על מיטתו בבית ואכל מלפפונים חמוצים מצופים בשוקולד. הוא ישב
ברגליים שלובות וחייך בסיפוק. "אני כזה טוב" חייך בגאווה
כשניקה את ציפורני אצבעות רגליו עם קיסם עץ ישן "אני כל כך גאה
בעצמי, שבא לי לטפוח לעצמי על הגב" הוא צחק ברשעות. "משרתת!!"
צעק. כעבור רגע הגיעה משרתת עם מחשוף מחמיא "כן אדוני" אמרה
וקדה.
"בואי ותני לי טפיחה על הגב" ציווה עליה.
היא הביטה בו במבט שואל.
"מה הבעיה?" שאל "בואי שימי ידך כאן ותביטי בי בהערצה"
היא עשתה כדבריו והוא חייך מרוצה, "יפה, ועכשיו תתפשטי".

מני היה גנגסטר גדול וחזק שהבין שאדם המקבל את הנאמר לו ועושה
דברים בפשטות ללא שאלות מיותרות, ללא חשדות וללא פטפוטים,
ולוקח על זה משכורת מינימלית, הוא מציאה לכל מעסיק, ובמיוחד
לגנגסטר מועד כמוהו.
כך יעקב היה עושה שליחויות ומשימות מוזרות יותר מהדמיון,
שאפילו איש החוק בעל הדמיון הפרוע ביותר לא היה מעלה על הדעת,
שהוא עושה אותן למען אותו מני לב האבן הידוע באהבתו לגלידה
בטעם דגים.
מוש קרצאץ עצמו לא חשב לרגע שעבודת אחיו איננה כשרה, אבל גם
יעקב לא, ולכן לא היה מקום לחשדות. מבחינת שניהם הוא עבד בחברת
שליחויות עצמאית לדואר דחוף.

הסיפור בעצם התחיל ביום בו לב האבן נאלץ לברוח מהארץ לתקופה
מסוימת כתוצאה מכתב תביעה שקיבל, בה הואשם בהטרדה מינית.
"לעזאזל", חשב לעצמו "שהיו לפחות מאשימים אותי בהעלמות מס, ככה
היה בזה קצת כבוד ואולי אפילו לא הייתי בורח מהארץ", אבל מאחר
שהוא כן ברח מהארץ, הוא היה צריך להשאיר את השטח נקי. הוא הציע
ליעקב לבוא איתו למספר שנים לסיבוב בין מדינות, כי באמת אהב את
האיש הפשוט, אבל מאחר שיעקב סרב להיפרד מאחיו ומחייו הפשוטים,
נאלץ מני לעשות דבר, עליו חש לראשונה בחייו עצב קל. כל זאת
כמובן עד שהתנחם בסורבט גפילטע פיש אלוהי.
לאחר הלוויתו של יעקב היה מוש שרוי בדיכאון עמוק יותר מדיכאון
עמוק ממש. הוא נסגר בביתו והיה משתכר עד שהיה שוכח מה זה
אלכוהול, בכל פעם שהוטרד בשאלה, מי, לעזאזל, יהרוג אדם כמו
יעקב.
מני סטונהארט נדד במשך זמן מה בין ארצות וכרגיל הצליח בכל מה
שעשה.

עברה לה שנה ועוד חצי, ומוש קרצאץ שלא חזר לעצמו מאז מות אחיו,
היה כבר שמן ומלוכלך וזיפים נצחיים עיטרו את פניו. בהתחלה היה
מודע מוש לנפילתו אל תוך שיגעון חלקי, הוא היה מודע שהוא מאבד
את אחיזתו במציאות, אך עם הזמן איבד את המודעות שלו ואת הזהות
שלו, וחזר להיות משה כהן. רק מתוך הרגל המשיך להיקרא מוש
קרצאץ, למרות שלא קראו לו בכלל. מוש לא עבד, היה לו הרבה כסף
משלו וגם את כספו של אחיו, הרי הם תמיד היו היחידים לעצמם,
ולאחר מות יעקב היה מוש בודד לבד בדירתו. הוא ופיצה עם בצל.
יום אחד נשמעה דפיקה בדלת, מוש חשב שמדובר בשליח פיצה שהקדים.
"נו!!" צעק.
הדלת נפתחה והתגלה אדם זקן עם מבט קשוח "אה.." אמר מוש בנימה
לא ברורה. האיש הזקן התקרב למוש וסטר לו על לחיו. מוש הביט בו
בחוסר סבלנות והתעצבן כי ידע שבקרוב יצטרך לקום מכסאו.
"תפסיק לרחם על עצמך!" אמר הזקן בכעס.
"למה, לעזאזל, באת לפה?" שאל מוש לבסוף "אני בחרתי במודע להיות
במצב כזה ואל תשחק לי פתאום את הזר המציל, אולי יש לך סיפוק
מלשחק את אלוהים, אבל אל תעשה את זה עלי, לעזאזל. אני לא דמות
בסרט מחורבן סוג ג' ואני לא צריך שתוציא אותי מהמצב בו אני
נמצא, הרי בסופו של דבר אני אתאושש ואחזור לעצמי כשאני אבחר
לעשות כך, שכן אני מוש קרצאץ, ולא שום משה כהן, ואפילו אם
הייתי רוצה מאוד, לא הייתי יכול במשך שנה וחצי לשכוח ולאבד את
כל מה שהייתי. אני יודע שאולי התנוונתי פיזית וגם מנטלית, אבל
זה היה מבחירה, בגלל צירוף מקרים לא נוח, ואני חזק, אבל לא
מספיק בשביל להתמודד עם חוסר צדק בסיסי, וזה שאני מודע לכך, זה
אומר שאני לא צריך עזרה. אז עכשיו לך!"
אז הוא הלך. ומוש התאכזב נורא, ולמחרת קם עם חיוך וחזר לעבוד
וחזר להיות מוש קרצאץ עם כבוד ועם גאווה.
ומי היה האיש הזקן? למי בעצם אכפת? אולי סתם אחד שהתבלבל
בדירה. אולי רק נאמר שלאחר שיצא את דירתו של מוש, נשדד ברחוב
ונדחף לכביש ולא היה יכול להימנע ממפגש עם קורקינט וילד בן
ארבע.

ובקשר למני 'לב האבן' סטונהארט, הוא שגשג בכל מה שעשה ומת
מסרטן הריאות מספר שנים אחר כך.