כיתה ז' - המעבר האולטימטיבי לבגרות , או כך לפחות זה נראה
לילדים בכיתה ו'. כל השנה הם כמהים למעבר.
רוצים , חולמים אבל לאט לאט סוף השנה קרב והרצון נמוג מתחילה
לצוץ הנוסטלגיה והגעגועים שכבר נראים על פני השטח וכמובן הפחד
מלעזוב את הסביבה המוכרת , את החברים ולפתוח דף חדש. מצד אחד
רוצים זאת כי יש תקוות כה גדולות אך מצד שני אף אחד לא יודע
למה הוא נכנס. אני לא תיארתי לעצמי מה יקרה.
לא הייתי כה מקובלת ביסודי אך משום מה לקראת סוף השנה הרגשתי
שאני כן . אמנם לא הייתי יפה אך לקראת מסיבת הסיום התקרבתי
נורא לכולם והחשש מלעזוב ולהמשיך הלאה קינן בי.
בחופש הגדול לפני כיתה ז' חלמתי חלומות על איך זה יהיה .
כיתה ז' לא בדיוק פעלה בהתאמה עם חלומותי. לא נעשיתי הכי יפה,
הכי מקובלת או הכי מתוקה. עדיין נשארתי אותה אחת  למרות רצוני
העז להשתנות . אך בצורה איטית כן התחלתי לגלות צדדים חיוביים
בכיתה ז'. למרות שאולי זה לא קרה לכולם בכיתה ז' אך אני גיליתי
כמה תמימה הייתי , גיליתי צדדים חדשים לעולם - הם לא היו
ורודים.
הוא התקשר אליי בפעם הראשונה קרוב לסוף השנה. הוא רצה עזרה
בלימודים כמדומני. אני עזרתי לו כי אף בן לא היה מתקשר אליי
וזה גרם לי להרגיש  קצת יותר יפהJ . אני כבר לא זוכרת איך
השתלשלו העניינים , אני מניחה שהתחלתי לחבב אותו והייתי מתקשרת
אליו גם . באיזשהו שלב הוא חדל מלהתקשר ורק אני התקשרתי עד
שיום אחד החבר שלו שאל אותי  אם אני מתקשרת אליו כל הזמן
ומאותו יום לא הרמתי יותר את השפורפרת כדי לחייג את מספרו ,
טוב לפחות לתקופה מסויימת.
הפסקנו לדבר, לא זכור לי אם התגעגעתי או לא.
בכיתה ח' התקרבנו שוב בגלל שיצא עיתון חדש - מדריך שידורים -
"רייטינג". ושנינו היינו פותרים את התשבצים . כל יום רביעי הוא
היה מתקשר אליי פחות או יותר באותה שעה והיינו פותרים יחדיו
בהתחלה איך שהיינו מסיימים השיחה הייתה נגמרת אך בהדרגה כל פעם
היינו גם מדברים. לאחר תקופה יחסית ארוכה הדבר הפך לשגרה וכל
השבוע הייתי מצפה ליום רביעי. פתאום קיבלתי טלפון לא ביום
רביעי ממנוJ .וגם זה בהדרגה הפך לשגרה . מתישהו לא זוכרת מתי
לא חושבת ששמתי לב או שהוא שם לב לא פתרנו יותר תשבצים. היינו
מדברים על הכל -המון. אני מניחה שאט אט שקעתי בקסמו שעד היום
לא יודעת להגדירו ואף עכשיו אינני משוחררת ממנו לגמרי. הקסם
שעטף אותי. קרוב לוודאי שהוא לא היה מודע כלל לו או לכך שאני
מסוחררת ממנו. כל היום הייתי מחכה שיום הלימודים ייגמר ושהוא
יתקשר ושאנחנו נדבר. לא ידעתי זאת בזמנו אך התאהבתי בו בצורה
מוחלטת , בצורה חזקה ובלתי הגיונית. כשהוא היה מאחר להתקשר היה
עולה בתוכי הרגש שהוא לא יתקשר והייתי נכנסת לדיכאון אך לפתע
כל פעם נשמע צלצול הטלפון הייתי מזנקת ממקומי דוחפת כל מה
שבדרכי ועונה - "היי מה קורה" היה נשמע מצידו השני של הקו. לא
רואה צורך לחלוק את כל הסבל שחוויתי איתו את כל ההשפלות שספגתי
מצידו. לא חושבת . אבל מה שכן אני אציין זה שהוא פגע בי בצורה
אכזרית כואבת ובלתי נכונה. אני אהבתי אותו נורא - הוא לא אהב
אותי אפילו עכשיו שנה אחרי בעודי כותבת את המשפטים זולגות
הדמעות אפילו כיום יש לו משמעות. משמעותו לא פחתה אלא לבשה
צורה שונה כיום הוא תזכורת למה שהייתי למה שאני לא ולמה שאני
עכשיו. הוא שינה אותי . השינוי עליו חלמתי במעבר לכיתה ז'
התרחש בכיתה י'. אחרי השנה הקשה ביותר בחיי - כיתה ט'. השינוי
עליו חלמתי, השינוי שלא חלמתי שזה מה שאני אצטרך לעבור כדי
לקבלו . השינוי שלא קרה מרצון אלא מצורך להחיות את עצמי לאחר
שמתתי בתוכי , נשברתי וכאבתי . ההחייאה העצמית שלקחה לי כמעט 4
חודשים .  אני עדיין מרגישה את השבר בליבי באותו יום שבת שזה
קרה , שהוא עשה לי את מה שעשה . לעולם לא אשכח. אך אינני יכולה
להגיד שלעולם לא אסלח מזמן סלחתי. אני אדם שונה. אני שונה
בהרבה תחומים.
לא אפרט כי אינני רוצה, אינני יכולה עדיין. הוא יחיה בתוכי
לתמיד. לעולם לא אשכח כי תמיד כשאני אסתכל במראה אני אראה מה
הוא עשה אמנם לא במודע הוא שינה אותי או ליתר דיוק הוא אפילו
לא מודע לכך שהוא שינה אותי הוא לא מכיר אותי. לא דיברנו שנה.
לא מדברים שנה.
לעיתים אני חולמת על כך שיתחרט ושיתגעגע אליי . לעיתים איני
חושבת עליו כלל. לפעמים בוכה קצת.
אני מאוד מעריכה את עצמי במיוחד אחרי מה שעברתי ואת הצורה שבה
התגברתי.
אני סולחת לו - הוא לא יודע.
אני מתגעגעת - הוא איננו שומע
אני רוצה הוא לא יודע.
לעולם לא נחליף מילה
והוא לעולם לא ידע.