|
נוצות האווז שריפדו את חיי
מתעופפות למחוזות רחוקים-
עם הרוח
הרוח שמילאה את חדרי
חרוכה קצוותיה שרופים
מהולים קורטוב של עובש
נשיקת ירח
נמחתה ממצחי
והכוכב בליבי
דועך והולך
ודועך
לא נותר לי אלא לעצום עיניי ולחכות עד יעבור זעם
עד תשוב התמימות לשכון בי
לצד אהוב.
האמנם? |
|
|
אם הנחתום לא
מעיד על עיסתו
הוא יכול לשלוח
את לחמו?
חומי הנחתום
ברגע של
התבוננות עצמית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.