אבוי לי, אהובי כך כתב לי
מלות עצב ורגש טהור.
נכסף לבי, פועם ומפעם על זכרונות של זהב.
אתה תדע, אהובי, שאין כל רע בזכרונות אלו.

אלו הם פירות האהבה, הפורחים לצד פרחי הגאולה.
כך נשמות תדענה דרכן אל טוהר מלכות וגשם
ודם. טוהר לבנו ישוב עם בוא הציפורים
ושלג וצוף. אין זכרונות ללא צל, אין מקום ללא זמן,
אין טוב בלי רוע, אין אהובה בלא אהובה.

גשמים אילמים מכים בחוזקה על קרקע מבורכת.
מקוללת כך הייתה כי סגרה על מרחק כה רב ממך.
או שמא זו הייתה הרוח הרכה, בה אני מקנאה.
היא אשר תזכה להגיע, לנשוף בחזקה על מול נשמתך שלך.

כך ימים נוספים עוברים באכזריות וזכרונך
לעד ישאר - כך קיוויתי. אך אין אף אדם שיכול
להניע הזמן מלרפא, לרכך, את מכאוב הגעגועים.
אקבל בברכה גשמים נוספים - זכרון מתקתק ומצלצל
מזמנים ארורים, המכאיבים לנשמתי אף יותר -
כי אתה לא עמי.