כשם שחיכיתי לך
אז בגשם הכסוף
נחשקתי, אהבתי לצון
אליך קרב - מתקרב.

חשתי בקרבי זכרון נוסף עולה
חשכת דמעותיי נסוכים בחום לבך.
ואל לבי שלי נעצמות עיניים לא נראות
ועצב שמחתי - היא זרם אהבה - להבה.

חיוך קל מלטף את פניי
צינה פנימית לנוכח התגשמות פנייך בחלומי
אז, בלילה ההוא. אקטוף לך פרח אדום,
זך וזקוף, דמעות קלות מנשקות לעלי כותרת
כך אף אני - נושק לשפתותי וורדים.

נזכרתי בך שוב היום. ברגש של צינה משחור ימים,
של פרידה ממושכת מחיקך.
כך, אז והיום, אדרוש מגורלנו -
מקום וזמן משותפים. לשלב ידינו למול שקיעה מבורכת.

עננים נוספים סוגרים כך על שקיעת וורדים אדומים נוספים
ודמעותיי הקלות הן גשם כסוף על עלי הכותרת של שמש חיינו.
מה עוד אתנה? זכרונות ממצים - כדי שתאריכו?
תקופות של אושר נמדדות כך ברגעים מועטים.
אהובתי, אדע לנצור לעד, רגעים אלו.
רוח קרירה מפנה ראשי גבעולים ירוקים מצד לצד.
לבנים יהיו כעת - שדות גבוהים של שיבולת.
לחם חיינו יאבד בצל נדר האהבה.