[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שחר אור
/
מה אכפת לה. תספור.

{תמונה של שקיעה, כתומה מאד, רומנטית מאד. על רקע השקיעה צללית
של זוג מחובק. המצלמה נשארת על התמונה זמן רב ללא תנועה, עד
כדי לגרום לצופה תחושה קלה של אי נוחיות. מוסיקה רומנטית
להחריד ברקע, משהו כמו AIR SUPPLY (אספקת אויר מכאן והלאה)
בשיר IM ALL OUT OF LOVE נניח. שומעים את הקולות הבאים בלא
לראות את הדמויות עדיין.

אשה: תכבה את האור כשאתה בא.
גבר: בסדר, הנה אני כבר בא.

{עוצמת התאורה מתעמעמת באופן דרסטי, וכמעט לא ניתן לראות את
התמונה, המצלמה עושה זום לאחור, ורואים שהשקיעה הייתה פוסטר על
קיר של חדר. החדר מואר באור נרות בלבד. התמקדות באשה שוכבת על
הגב על מזרון שמונח על הרצפה. מתאר הגוף שלה לא ברור, הנרות
מהבהבים ויוצרים צלליות. הגבר מתיישב על ברכיו לצידה, ומושיט
לה בקבוק זכוכית בעל צורת שעון חול.}

גבר {בטון של אדם שזקוק לחיזוק ואישור}: הבאתי בטעם קוקוס.
כלומר, בריח קוקוס. זה בסדר?
אשה: כן. בטח.
גבר: אז בואי תתפשטי.

{המצלמה עוזבת את הזוג, ומטיילת על פני החדר בתזזיתיות, מתמקדת
בכל פעם באובייקט אחר בו: פסל הודי משושה זרועות, תמונות
מהקאמה סוטרה, ספל של הולי הובי, פוסטר של מרילין מונרו עם
השמלה המתנפנפת ברכבת התחתית. מדי פעם המצלמה קולטת בזוית
הצילום חלק בגד מתעופף: חולצה, מכנסים, חזיה, תחתונים. אך לא
מתמקדת בהם או בזוג עד שהאשה מתחילה לדבר.}

אשה: אתה יכול להתחיל.
גבר: תגידי לי אם יהיה לך קר.

{המצלמה מתמקדת בידים שלו. הגבר שופך מעט נוזל מתוך הבקבוק
וחופן אותו ביד ימין, משפשף את הידים זו בזו ומקרב אותן לבטנה
של האשה. התאורה עדיין עמומה ורכה.}

גבר: הופה.

{ברגע שהגבר נוגע בגוף של האשה, התאורה הופכת להיות חזקה, אור
יום מלא. המצלמה מתמקדת רק בידים שלו על העור החשוף שלה.
המוזיקה מתחלפת, הפעם שומעים את "עשה חיפוש בי, פקח צעיר"
(ריקי גל). את מחשבותיו של הגבר שומעים בהדהוד קל, צריך להיות
אפנון ברור בין הקול ששמענו קודם כשראינו אותו בחדר לבין קולו
החושב. יקרא להלן קול מאופנן מחשבות}

גבר: אינני יכול עוד. מה היא רוצה ממני לכל הרוחות? תמרח אותי
בשמן, תעסה אותי מכף רגל ועד ראש, תאהב אותי, תחבק אותי. אז
בסדר, אכלנו ושתינו כמה דברים טובים, עשינו כמה ילדים לתיעוד
הזוגיות. עכשיו צריך להגיד יאללה שרה'לה לכי הביתה, ולסגור
עניין. לשבת ולהתאבל על אהבה שמתה? אני לא מבין אותה. אף פעם
לא הבנתי, לעולם לא אבין.

{ההתפרצות שלו נגמרת; בחטף, המוזיקה מתחלפת שוב לשיר רומנטי של
"אספקת אויר", והתאורה עמומה כפי שהיתה בתחילה.}

גבר: זה נעים לך?
אשה: כן בטח, תמשיך.

{המצלמה עוקבת אחרי כפות הידים שלו שעולות מעלה לכיוון השדים
שלה, מראה קצה מתאר תחתון של שד, וקופצת במהירות אל הפנים שלה.
העינים שלה עצומות והשיער הארוך פרוש כמו מניפה על כרית. יש לה
חיוך קטן על הפנים. ברור שהיא נהנית ממה שקורה. היא
מהמהמת/מגרגרת באופן שצריך להעביר צמרמורות עד הרחם או האשכים
של הצופה. המצלמה מתמקדת בעינים העצומות שלה, ובחטף משתנה
התאורה שוב. אור ניאון חזק מראה שיש לה צלליות שחורות סביב
לעינים. המוזיקה קופצת לשיר אחר: "בוא אלי חייל נחמד" (בוא
חייל של שוקולד) של החלונות הגבוהים. את מחשבותיה של האשה
שומעים בהדהוד קל, צריך להיות אפנון ברור בין הקול ששמענו קודם
כשראינו אותה בחדר לבין קולה החושב, באופן דומה לאפנון של קול
הגבר.}

אשה: יופי נחמה. מיד שולח ידים אל השדים. שניה אחת לא יכול
להתאפק. כמה שאני שונאת את הקיבעון הגברי הזה. את הגסות שבה
הוא לוחץ ומועך, דורס ומשפיל. עוד מעט הוא ישלח אצבעות לתוכי:
כמו קוף שירד זה עתה מהעץ והוא מחפש לו אוצר. כל כך צפוי, כל
כך מרובע, כל כך מרגיז.

{המצלמה עדיין ממוקדת על העינים שלה, התאורה חוזרת להיות עמומה
כמקודם, ושוב לשיר של אספקת אויר.}

גבר: את רוצה להסתובב עכשיו?

{אשה מהמהמת קלות ומסתובבת. המצלמה עוקבת אחרי ידה, המחליקה
לאורך קו המותן העגול. התאורה הרכה משווה לה צבע מאד מחמיא,
סקסי ביותר. היא מניחה שתי זרועות על הכרית, ומשעינה את הראש
עליהן, כך שהפרופיל שלה מופנה לכיוון המצלמה. זוית הצילום
משתנה כך שהפעם הצילום הוא מכיוון הראש שלה לכיוון הגוף,
ורואים בבירור את הישבן שלה לזמן קצר, עד שהגבר בא ומתיישב
עליו. המצלמה מתמקדת באגן הירכיים שלו, הוא לבוש בבוקסר שורטס
בצבע בהיר, לא צמודים, לא ניתן לראות האם מתרחשת שם פעילות או
לא.}

גבר: שניה, אני לוקח עוד קצת שמן.

{התאורה שוב קופצת לאור שמש, והמוזיקה לשיר "ציפור המכנסיים
הקטנה" (ציפור מכנסי השבת שלי) בביצוע גידי גוב. המצלמה נשארת
ממוקדת בבוקסר שורט בכל העת שהגבר מדבר. יש עליהם פרחים
צבעוניים קטנים, הם צריכים לתת רושם של משהו לא חדש/לא נקי /
מקומט/ בלוי - ליצור רושם רחוק ככל האפשר מסקסי.}

גבר (קול מאופנן מחשבות): אני רוצה לגמור עם זה מהר, ולחזור
לספר שלי. נמאס לי לקפוץ לפי החליל שלה. אני מרגיש כמו לויתן
שאיבד את חוש הכיוון, תקוע בבוץ הזה עם אשה שכבר אין לי מושג
מי היא בכלל. יותר מזה, בכלל לא מעניין אותי מי היא, ולא בא לי
לחקור. והחבר שלי מסכן, צריך להעמיד פנים שאכפת לו. היי אתה,
שלום חבר. נסה להתעורר, צריך לתפקד עוד מעט. אולי אם אני אחכך
אותו בתחת שלה, ואחשוב על סיגל הג'ינג'ית יקרה פה משהו טוב.
זו לא אשמתו, הוא זכאי, הוא פשוט הרבה יותר ישר ממני, ינעל
רבאק. והערב יושר ונקיון כפים זה פאסה.

{המצלמה עושה זום לאחור ומתרחקת מאזור הבוקסר שורטס, מתמקדת
בידים של הגבר שוב, המעסות את הכתפים של האשה. האור מתעמעמם
ו"אספקת אויר" חוזרים לככב ברקע. האשה מתרוממת על שש, והגבר
עומד על ברכיו מאחוריה. הידים שלו עדיין מונחות על הכתפים שלה.
השיער שלה מפוזר קדימה, מסתיר את רוב הגוף שלה, מדי פעם ניתן
לראות שד מציץ מצד זה או אחר, שום דבר ממוקד מדי או מואר
מדי.}

גבר: הממ. נעים. העור שלך עושה לי טוב.

{המצלמה מתמקדת בפני האישה. הלשון שלה בולטת מעט החוצה, מלקקת
את השפתים, היא נראית כמו מישהי שמתקשה להחזיק את עצמה לבל
תתפרץ ביללות שמחה. התאורה משתנה בחטף לאור הניאון הבוהק,
והשיר הנשמע עכשיו הוא "בצער לא רב, ביגון לא קודר" בביצוע
ריקי גל (?). בתאורה החזקה הפנים שלה מקבלות העוויה של כעס,
השיניים נושכות את השפתים, והמצח מתקמט.}

אשה (קול מאופנן מחשבות): אתה כל כך דביל שזה לא יאמן. אין לך
מושג איך מגרים אשה. אחרי כל כך הרבה שנים ביחד אתה חושב
שמספיק שתיגע לי כאן וכאן, שתלטף ותיתן מחמאה, ומיד תתקע את
הזין שלך? אתה לוזר, אתה כזה לוזר. תצא בחוץ יא בן זונה. מחר
בבוקר אתה יוצא מכאן, ולא תראה שוב את פנים הבית הזה. חשבת
שאתה בסדר, חשבת שאתה עומד בכל התקנות, אז ככה לא בונים חומה.
בא לי לירוק לך בפרצוף.

גבר (קול מאופנן מחשבות): כל הכבוד חבר שלי, עשית את זה. אנחנו
על המפה, ואנחנו נשאר עליה. אתה גדול חבר שלי, ואני גאה בך,
עוד קצת פנימה החוצה ועשית את שלך, תספור חמודי תספור. לא
יכולות להיות לה תלונות הפעם, עשיתי כל מה שהיא רצתה הפוסטמה.
ואם יהיו לה אני אגיד לה שתלך לדויד - זה הוא שלח אותי.

{התמונה חוזרת להיות מוארת באור עמום, המצלמה מתרחקת מהשניים
שעסוקים בצורה די בולטת בפעילות מינית נמרצת. קולות זיונים
ברורים נשמעים, וברקע (בואו נחליף קצת את המוזיקה) שומעים את
לואי ארמסטרונג עם איזה עולם נפלא. המצלמה מתחילה לשוטט בחדר
שוב, מתמקדת בפסלים ובתמונות שכבר ראינו, מדי פעם נשלחת לעבר
הזוג ומראים קטע גוף כזה או אחר, ומיד המצלמה נמלטת, כמו מסיג
גבול שנתפש על חם.
המצלמה מתחילה לגשש לכיוון המרפסת, רואים אורות כתומים דרכה,
ואז משתרר שקט בחדר וגם המוזיקה נכבית, והמצלמה חוזרת לשם.}

גבר: בואי, אני אכסה אותך, שלא יהיה לך קר.

{ברקע שומעים את "מה אכפת לציפור" בביצוע אחרית הימים. הגבר
לוקח שמיכה, ומכסה בה את הכתפים שלו ושל האשה, שניהם מתקדמים
לכיוון המרפסת. המצלמה עוקבת אחריהם מאחור, ותופשת תמונה עוצרת
נשימה ביופיה של קו חוף שרוע נמוך מאד לרגליהם, מלא אורות
כתומים של כבישים, לבנים צהובים של מכוניות רחוקות חולפות,
וצבעוניים של שלטי מסעדות. משהו כמו מה שאפשר לראות מראש אחד
ממלונות המגדלים של תל אביב, או אולי מראש הכרמל בחיפה.}

גבר: את יודעת שיש בו בעיר הזו אלפי אנשים ששונאים את בני הזוג
שלהם, וחורקים שיניים ומקללים כל יום שחולף ביחד איתם?

אשה: לא יאמן איזה טפשים יש בעולם. הייתי אומרת לכל אחד ואחד
מהם - משוגעים תרדו מהגג.

גבר: כן. נכון.

{שתיקה. ברקע שומעים חרישית את "בלדה על אדון כמעט וגברת כבר"
בביצוע יהודית רביץ. המצלמה מסתובבת, תופשת את הזוג מהצד, ואז
מתרחקת מהם ומרחפת מעל לעיר.
כותרות.
סוף.}







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
באתי, כבשתי,
והלכתי באמצע...
היא הייתה זיון
גרוע


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/3/02 15:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שחר אור

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה